העובד הוצב בסניף של הרשת דרך שתי חברות שהתחלפו – האחת נמצאת בפירוק והשנייה הפסיקה את פעילותה. בנסיבות אלה ומאחר שלא הוכח שמיקור החוץ היה אותנטי נקבע כי היא אחראית לשלם על הפגיעה בזכויותיו.
עובד ניקיון זר שהוצב באחד מסניפי “רמי לוי” דרך שתי חברות אחזקה – האחת פורקה והשנייה הפסיקה את פעילותה – זכה בפיצויים של כ-52 אלף שקלים משום שהשתכר פחות משכר מינימום, לא שילמו לו שעות נוספות, לא הפרישו לו כספים לפנסיה ותלושי השכר היו פיקטיביים. אף שהרשת לא הייתה המעסיקה הישירה שלו השופטת אריאלה גילצר-כץ מבית הדין לעבודה בתל-אביב הטילה עליה את האחריות לתשלום מאחר שהחברות לא יכולות לשלם במצבן ולא הוכח שמיקור החוץ היה אותנטי.
התובע החל את עבודתו ברשת במרץ 2011 באמצעות חברת אחזקה בשם “ר.ג.ש לב הארץ” ובשלב מסוים הועבר לעבוד תחת חברה אחרת בשם “טל-ארז המוסד לבטחון ואבטחה”. במאי 2012 הוא עזב עקב פגיעה משמעותית בזכויותיו.
בתביעה שהגיש לפני כ-3 שנים וחצי נגד רמי לוי ושתי החברות, הוא טען כי קיבל שכר של 18 שקלים לשעה בלבד ובמזומן, כשבחלק מהזמן לא קיבל תלושי והתלושים שכן קיבל לא שיקפו את המציאות.
בנוסף, לטענתו, לא שולם לו גמול שעות נוספות אף שעבד בין 15 ל-17 שעות בימי חול ו-9.5 שעות בימי שישי וכן במוצאי שבת וחג. כמו כן הוא טען כי לא הופרשו לו כספים לפנסיה ולא קיבל דמי חגים, דמי הבראה, החזרי נסיעות והוא אף זכאי לפיצויי פיטורים או לפחות להפרשות לקופת הפיצויים.
“ר.ג.ש”, שהעסיקה אותו במקור, טענה שבחצי השנה שעבד אצלה התובע קיבל תלושים ששיקפו את שעות העבודה שלו. “טל ארז” האשימה מצידה את “רמי לוי” שלטענתה הייתה המעסיקה בפועל והתלושים הונפקו בהתאם לדיווחיה. רמי לוי טענה לעומת זאת שהתובע הוצב אצלה במיקור חוץ והיא לא הייתה המעסיקה שלו.
גרסת התובע לא הופרכה
השופטת אריאלה גילצר-כץ קבעה כי אף שרמי לוי לא הייתה המעסיקה הרשמית עדיין ניתן להכיר בה ככזו מאחר שכיום התובע לא יכול לממש את זכויותיו מחברות כוח האדם ואף לא הוכח שההתקשרות עם “ר.ג.ש” נחשבת למיקור חוץ אותנטי ולגיטימי כיוון שההסכם עמה לא הוצג.
השופטת הוסיפה שההצדקה להטלת האחריות על הרשת נובעת גם מהיעדר ראיות לגובה התשלום שהעבירה עבור התובע והאם כלל כיסוי של זכויות, וגם מעצם העובדה שהתובע המשיך לעבוד אצלה בזמן שהחברות התחלפו ונעלמו ללא ידיעתו.
באשר לרכיבי הפיצוי השופטת קבעה כי הנתבעות לא הציגו כל ראיה על תנאי ההעסקה של התובע ועל התשלומים שקיבל והתלושים שהונפקו לו לא היו ערוכים כדין. לפיכך, הנתבעות לא הפריכו את גרסתו בנוגע לשכר השעתי, השעות הנוספות והתשלומים עבור זכויותיו הסוציאליות האחרות. עם זאת, נקבע כי התובע לא זכאי לפיצויי פיטורים משום שלא הוכיח שנתן לנתבעות הזדמנות לתקן את דרכן לפני שעזב.
בסיכומו של דבר רמי לוי חויבה לשלם לתובע פיצויים של 52,469 שקלים.
השופטת קבעה כי הרשת חבה במלוא התשלום, אך עם זאת היא ציינה כי חלקה של “ר.ג.ש” בפיצוי עומד על 76% כך שניתן יהיה לגבות ממנה את התשלום במידת האפשר.
ב”כ התובע: עורך דין תמיר שטינוביץ
ב”כ הנתבעות: עו”ד טניה צ’רניס (בשם רמי לוי), עורך דין דיני עבודה אביתר בינו (בשם “טל-ארז”), עו”ד מור סטולר (בשם “ר.ג.ש)
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
Hass נ’ רשת חנויות רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע”מ ואח’
