בעתירה שהוגשה לבג”צ, התבקש בית המשפט העליון להורות על בטלותו של סעיף 4 לחוק למניעת הסתננות ולהבטחת יציאתם של מסתננים מישראל (תיקוני חקיקה והוראות שעה), התשע”ה-2014, המחייב עובדים זרים שנכנסו לישראל שלא דרך תחנת גבול (להלן: עובדים מסתננים) ואת מעסיקיהם להפקיד לחשבון בנק ייעודי סכום כולל בשיעור של 36% משכרו של העובד, אשר יועבר לידיו רק בעת עזיבתו את ישראל (להלן: הסדר הפיקדון).
הסדר הפיקדון קובע כי על מעסיק של עובד מסתנן להפקיד פיקדון בסכום השווה ל-36% משכר עבודתו: 20% ינוכו משכר עבודתו של העובד המסתנן (להלן: רכיב העובד) ו-16% נוספים ישולמו בידי המעסיק כהפרשה נוספת מעבר לשכר העובד (להלן: רכיב המעסיק). יצוין כי קיימים חריגים להסדר הפיקדון, לרבות לעניין שיעור רכיב העובד המופקד לפיקדון.
בית המשפט קבע בפסק הדין כי ככלל, שימוש בתמריצים כלכליים מהווה אמצעי לגיטימי למימוש מדיניות הגירה, אולם האמצעי שנבחר, שלילת חמישית משכר העובד עד עזיבתו את ישראל, פוגע פגיעה ברורה, מוחשית ומשמעותית בזכות לקניין של העובד המסתנן, בעוד שהתועלת הנובעת ממנו מוגבלת בהיקפה – וכי אינו חוקתי.
לאור האמור, בית המשפט הורה על בטלותו של רכיב העובד בהסדר באופן מידי, במובן זה שממועד מתן פסק הדין (23.4.2020) אין להוסיף ולנכות את רכיב העובד משכרם של עובדים מסתננים. באשר לכספים אשר נצברו כפיקדון עד למועד מתן פסק הדין, נקבע כי בנק מזרחי טפחות ישיב לידי העובדים המסתננים בתוך 30 ימים את רכיב העובד מתוך הכספים שהופקדו עבורם, בתוספת כל הסכומים שהצטברו בפיקדון אשר מקורם ברכיב העובד (בניכוי מס בהתאם להוראות הדין).
בהתאם לאמור לעיל, החל מיום 23.4.2020, מעסיקו של עובד מסתנן יפריש לקופת הפיקדון רק את חלק המעסיק.
בג”צ 2293/17 אסתר צגיי גרסגהר ואח’ נ’ הכנסת ואח’ (ניתן ביום 23/4/2020).
יובהר כי האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים כאלה או אחרים או להימנעות מהם.
