ביה”ד האזורי לעבודה קיבל ביום 20/1/2020 באופן חלקי את תביעתו של עמית פרל וקבע, בנסיבות המקרה, כי שעות נוספות שבוצעו בחודש שקדם לרבעון לפיו מחושבים דמי הפגיעה, יובאו בחשבון בבסיס החישוב לדמי פגיעה. לעומתן – בונוס שהגיע לו לפי תחשיב ואשר לפי בחירתו שולם לקרן השתלמות – לא נכלל בבסיס הגמלה.
עיקרי החוק
סעיפים 97 ו-98 לחוק הביטוח הלאומי קובעים:
דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח (כפוף לתקרה) ברבע השנה לפני התאונה, מחולק ב-90.
מהי הכנסת עובד?
- ההכנסה שממנה מגיעים דמי ביטוח בעד רבע השנה כאמור.
- תקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי (תשלום ופטור מתשלום דמי הביטוח), התשנ”ה-1995 (להלן: התקנות):
- “תשלומים חודשיים” – “תשלום חודשי לעובד, שנהוג לשלמו בחודש שלאחר החודש שבעדו הוא משתלם, בהתאם לדיווח של העובד, יראו כשכר חודשי רגיל של העובד בעד החודש שלאחר החודש שבעדו משולם התשלום החודשי האמור”.
תקנה 4 לתקנות:
“הפרשים” – ייראו כשכרו החודשי הרגיל העובד בעד החודשים שבעדם שולמו.
תקנה 5 לתקנות:
- תשלום נוסף ששיעורו 25% או יותר משכר המינימום יחולק לעד 12 חודשים אחורנית, כולל החודש שבו שולם התשלום הנוסף, ויצורף לשכר כל אחד מחודשים אלה.
- “תשלום נוסף” – שכר הניתן לעובד בנוסף לשכר החודשי הרגיל (בונוס, מענק, הבראה שנתית וכו’).
- משמעות התקנות היא, כי תשלום נוסף ייפרס עד 12 חודשים אחורנית, וייווסף לשכר העובד לעניין גמלאות.
עיקרי העובדות
- המבוטח נפגע בעבודה ביום 6/3/2017. חודשי הרבעון שקדם לפגיעה הם 12/2016 עד 2/2017.
- בחודש דצמבר 2016 שולמו לו סך של כ-9.5 אלפי שח (!!!) כשעות נוספות שבוצעו ב-11/2016.
- בחודש 8/2017 שולם לו בונוס שנתי כ-34 אלפי ש”ח. מרבית הסכום דווח בשכר וסך של כ-9 אלפי ₪, שולם כחלק מעסיק לקרן השתלמות לטובת העובד.
- המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל”ל) לא כלל את התשלום בעד השעות הנוספות, ואת חלק הבונוס ששולם לקה”ל, בבסיס השכר לצורך חישוב הגמלה. המבוטח הגיש תביעה לביה”ד.
טענות הצדדים
המבוטח טען כי לפי תקנה 3 (ראה לעיל), תשלום השעות הנוספות שהתקבל בשכר 12/2016, אף שהוא בשל שעות שבוצעו בפועל בחודש 11/2016 – נכלל בבסיס השכר לחודש 12/2016, ועל כן בבסיס השכר לעניין הגמלה.
כמו כן טען כי יש לראות בכל הבונוס ששולם לו בחודש 8/2017 (לרבות הסכום שהועבר לקרן השתלמות, לפי בחירתו – כאשר לטענתו המעסיק הוא רק צינור להעברת הסכום) כתשלום נוסף. על כן את חלק הבונוס שנפרס לתקופת הרבעון שקדם לפגיעה, יש להביא בחשבון לעניין חישוב דמי הפגיעה.
לעומתו טוען המל”ל כי:
- מדובר בהפרש שעות נוספות שלא שולמו למבוטח, ולפיכך, חלה תקנה 4 שעניינה “הפרשים”.
- מאידך מציע המל”ל למבוטח להמציא את תלוש 3/2017, ובו התשלום בגין השעות הנוספות שבוצעו בפועל בחודש 2/2016 – אותו הוא יכליל בבסיס השכר הקובע לגמלה.
- בנוסף – חלק הבונוס שלא שולם לעובד אלא הופקד בקה”ל – אינו נחשב כשכר לפי פקודת מס הכנסה (אלא בעת משיכתו מהקופה), ואינו חלק מהשכר לעניין הגמלה.
דיון והחלטה
- בעניין השעות הנוספות – מקבל ביה”ד את עמדת המבוטח במלואה וקובע כי זוהי בדיוק הוראת תקנה 3. עפ”י תקנון העבודה אצל המעסיק: התשלום בגין שעות נוספות, ניכוי בגין חל”ת והחזר הוצאות העובד מבוצע במשכורת של החודש העוקב.
- מכאן שהתקבול בשל השעות הנוספות שבוצעו בחודש 11/2016 ושולמו בשכר 12/2016, נחשב כשכרו הרגיל של המבוטח לחודש 12/2016.
- בעניין חלק הבונוס שהועבר לקה”ל – נקבע כי סעיף 3(ה) לפקודת מס הכנסה קובע כי תשלומי חלק המעסיק לקרן ההשתלמות (בכפוף לסכומים, לשיעורים ולתנאים המתוארים בסעיף), מהווים הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה רק בעת משיכת הכספים בפועל מהקרן ע”י המבוטח ולא בעת הפקדתם לקה”ל.
- לעניין זה מתאימה תקנה 2 לתקנות הקובעת כי לא ישולמו דמי ביטוח מהכנסת עובד הפטורה ממס לפי פקודת מס הכנסה למעט הכנסה לפי סעיף 9(5) לפקודה (נכים).
- “התובע אינו יכול לאחוז את החבל משני קצותיו. מחד לבחור להפקיד את הסכום בקרן ההשתלמות כדי להוציא את הסכום מגדר “שכר עבודה” ולנצל את הפטור מתשלומי מס, ומאידך לטעון כי מדובר בשכר עבודה לצורך בסיס לדמי פגיעה”.
התביעה נתקבלה בעניין השעות הנוספות, ונדחתה בעניין הבונוס.
(ב”ל 5821-05-19)
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
