ביום 21.11.2017 דחה ביה”ד הארצי לעבודה את תביעתו של ש.ש. וקבע שההכנסה ששמשה בסיס לתשלום מקדמות טרם התאונה תשמש בסיס לתשלום דמי הפגיעה וקצבת הנכות מעבודה.
רקע חוקי
תקנה 11(א) לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) קובעת:
“אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו-10 לא יחולו לגבי שנה זו”.
לענין זה, “פגיעה בעבודה” היא פגיעה המזכה בדמי פגיעה בעבודה או בעת התנדבות מוכרת לתקופה של 90 ימים לפחות, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, או פגיעה המזכה בקצבת נכות, בקצבת תלויים או במענק לנכה או לאלמנה.
תשתית עובדתית
המבוטח נפגע בתאונת דרכים ביום 22.5.2013, אושפז בביה”ח וקיבל טיפולים במשך כמה חודשים.
השומה העדכנית שהיתה בידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: “המל”ל”) טרם התאונה היתה שומת המס לשנת 2011. לפי שומה זו נקבעו מקדמות דמי הביטוח לשנת 2013.
ביום 25.6.2013 הגיש המבוטח דוח על הכנסותיו לשנת 2012 למס הכנסה
ביום 3.9.2013 הכיר המל”ל בתאונה כפגיעה בעבודה. ועדה רפואית של המל”ל קבעה לו דרגת נכות יציבה בשיעור 55% מיום 22.4.2013.
דמי הפגיעה וקצבת הנכות מעבודה חושבו על בסיס שומת המס לשנת 2011 (כאמור, לפי הבסיס למקדמות טרם הפגיעה).
המבוטח ערער למל”ל וטען כי יש לחשב את דמי הפגיעה לפי הדוח לשנת 2012, ונענה כי שומת 2012 נתקבלה לאחר הפגיעה, ולכן אין להתחשב בה.
המבוטח ערער לביה”ד האזורי לעבודה וטען כי אחר אך במעט להגיש את הדוח לשנת 2012, לאור מצבו הרפואי, וכי לפי ההלכה הפסוקה, ניתן בנסיבות המקרה לסטות מהוראת תקנה 11 מאחר והוא לא גרם להגדלת השומה הסופית לאחר התאונה, ומהנתונים הכספיים של דוח 2012 עולה כי “כל הכנסותיו נסגרו כבר בינואר 2013, ולא ניתן היה לשנותן”.
החלטת ביה”ד האזורי
בידי המל”ל, עובר לתאונה, היה מידע רק אודות ההכנסות בשנת 2011. העובדה שלא ביקש להגדיל מקדמות לשנה השוטפת, אף שידע שחלה עליה בהכנסותיו ביחס לשנת 2011, ולא נמנע ממנו לדווח על השינוי, תומכת בהחלטת המל”ל הנסמכת על תקנה 11. התביעה נדחתה.
עיקר טענות הצדדים בביה”ד הארצי
טענות המבוטח
בשל התאונה, נמנע ממנו להגיש את הדוח לשנת 2012 במועד החוקי שהוא 30.5.2013.
ההכנסות וההוצאות שלו היו “סגורות” כבר בסוף 2012 ולכן “לא יתכן כל מעשה מרמה מצדו להגדיל את הכנסתו הפנויה”. זאת ועוד, הוכח בפני ביה”ד כי סכום המקדמות שדווח למ”ה הוא בדיוק הסכום המופיע בדוח השנתי.
יתרה מכך, סכום הוצאותיו לשנת 2012 היה גדול לעומת שנים קודמות, בניגוד לאינטרס של מבוטח להקטין את סכום ההוצאות ולהגדיל את סך ההכנסה הפנויה.
עפ”י הפסיקה, “אם המבוטח לא גרם להגדלת השומה אין מקום להיזקק לתקנה 11”.
טענות המל”ל
המל”ל טען כי בדין הופעלה תקנה 11: אין נפקות לאי ידיעת החוק של המבוטח, לתום הלב, ואף להיות השומה לשנת 2012 אותנטית.
לא מתקיימים החריגים שנקבעו בפסיקה לצורך הסטייה מתקנה 11.
האזהרה שמכניס המל”ל בפנקסי המקדמות מפני הקטנה מקדמות, ולא מאי – הגדלתן, אינה רלוונטית.
דיון והחלטה
ביה”ד נשען על הלכת דורושקוביץ ומציג 3 תכליות לתקנה: לדאוג שהכנסת המבוטח קודם לפגיעה תשמש בסיס לקביעת שיעור הגמלה; לתמרץ את המבוטח לשלם דמי ביטוח בזמן אמת עפ”י הכנסתו האמיתית; לשמש בלם מפני ניסיונות של עצמאיים לשנות לאחר תאונה את ההכנסה בשומה כדי להגדיל את הגמלה.
הטענה בדבר אותנטיות השומה המאוחרת, אין בכוחה להביא סטייה מתקנה 11.
סטייה מתקנה 11 תיחשב אם המבוטח מסר למל”ל או למס הכנסה דוח על הכנסותיו טרם התאונה, או כאשר מועד הפגיעה אינו ברור, כגון מקרה שבו הפגיעה היא תוצאה של מיקרוטרואמה והוא נקבע בדיעבד.
זאת ועוד, לו היתה מתקבלת טענת המבוטח כי תקנה 11 אינה חלה בעניינו, כי אז חישוב דמי הפגיעה היה צריך להיערך עפ”י הכנסתו ברבע השנה טרם הפגיעה, קרי שנת 2013, ולא לפי הדוח לשנת 2012. טענתו להיסמך על הדוח השנתי לשנת 2012 אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין.
בנוסח האזהרה שמופיעה בפנקס המקדמות, מזהיר המל”ל מפני הקטנת מקדמות ומפנה את תשומת לב המבוטח שתשלום מקדמות לפי הכנסה נמוכה מההכנסה הצפויה עלול לפגוע בו.
הערעור נדחה.
בשולי הדברים
אנו חוזרים ומדגישים, שאין להקל ראש בדיווח נכון ובזמן אמת על גידול בהכנסות מבוטח עצמאי, שאם לא כן – בעת פגיעה בעבודה, עלולה להתקבל גמלה חלקית בלבד, ולעיתים לכל החיים.
סוף השנה הוא הזמן הנכון להגדיל מקדמות, אם ההכנסה הצפויה לשנת 2017 עולה על הבסיס שלפיו נקבעו מקדמות דמי הביטוח.
הבסיס המוגדל יהיה הבסיס למקדמות גם בשנת 2018.
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
(עב”ל 51290-05-16)
