צעיר שעבד כנציג מכירות בחברת “תפנית אורטופדיה”, תבע את החברה ביולי 2014, מספר חודשים לאחר שפוטר ולא קיבל פיצויי פיטורים. בתביעה, שהוגשה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, ביקש התובע שייפסקו לו פיצויי פיטורים וכן פיצוי על הדרך בה פוטר.
התובע ציין כי הוא עבד בחברה במשך כשלוש שנים, רובן בסניף בית החולים איכילוב שבתל אביב. פיטוריו נבעו על רקע סירובו להחליף עובד מסניף ראשון לציון שיצא לחופשה, בשל קשיי הגעה ממקום מגוריו בגבעתיים.
התובע טען כי אף אחד לא שאל אותו אם הוא מסכים להחליף את העובד והוא גילה על כך ששובץ בסניף ראשל”צ באקראי. כשניסה להסביר למנהליו על הקשיים התחבורתיים להגיע מביתו לסניף ראשל”צ – נסיעה ב-3 אוטובוסים במשך כ-4 שעות מדי יום – הוא נתקל בתגובה משפילה ומזלזלת, כשמנהלו אמר לו שמצדו הוא יכול לקחת “17 אוטובוסים” כדי להגיע לעבודה.
לטענת התובע, הוא פוטר ממש בסמוך לאותו ויכוח, מבלי שנערך לו שימוע ותוך שמנהלו הפטיר כלפיו שלל קללות וגידופים.
מטעם המעסיקה נטען כי התובע פוטר בהתאם לדין, לאחר שימוע, בשל סירובו הנחרץ למלא אחר הוראותיה. המעסיקה טענה כי אין בטענות התובע ולא כלום שכן היא ניסתה להקל עליו את ההגעה הזמנית לסניף ראשל”צ והציעה לממן עבורו מונית “ספיישל” הלוך וחזור.
התנהלות כוחנית
פסק הדין בתביעה ניתן בשבוע שעבר על-ידי השופטת נטע רות. השופטת, שעיינה בראיות שכללו התכתבויות בין התובע לבין הנתבעת, קבעה כי הן תומכות בגרסתו של התובע. גרסה שהשופטת ציינה שהייתה עקבית ואמינה, לעומת העדויות העמומות והמתחמקות מצד נציגי הנתבעת.
לגופו של עניין השופטת התרשמה כי הדרישה לעבור סניף, גם אם באופן זמני, “הייתה כרוכה בהכבדה משמעותית על התובע”. במצב כזה, “היה על הנתבעת להציע לתובע פתרון שימנע אותה הכבדה”. אלא שלא הוכח שלתובע הוצעו עזרה וסיוע בהגעה. העובדה שבאף אחד מהמכתבים שנשלחו לתובע בנושא לא הוצעה לו עזרה בנסיעות, קבעה השופטת, שומטת את הקרקע תחת טענת הנתבעת בהקשר זה.
השופטת ציינה כי לפי התרשמותה, מרגע שהתובע סירב לבקשת מנהלו, ההתנהלות כלפיו עד לפיטוריו בלא שימוע הייתה כוחנית ומשפילה.
כל אלה, קבעה השופטת, מזכים את התובע לא רק בפיצויי הפיטורים שנמנעו ממנו אלא גם בפיצוי על אופן פיטוריו ועל היחס המשפיל שקיבל.
השופטת הוסיפה והתייחסה לכך שהנתבעת לא מסרה לתובע הודעה על תנאי העבודה עם תחילת עבודתו אצלה, כנדרש בחוק. בהקשר זה היא ציינה כי לו הנתבעת הייתה פועלת כחוק ומציינת בתנאי העבודה הכתובים כי היא זכאית לדרוש מעובדיה לעבור מסניף לסניף, הסכסוך כולו היה נמנע.
באשר לסכום הפיצוי, השופטת ציינה התובע יקבל פחות ממה שתבע, בין היתר משום שגם הוא נמנע מלהציע פתרון הוגן שיכול היה לעצור את ההסלמה ביחסי העבודה.
בסיכומו של דבר התביעה נגד הנתבעת התקבלה ברובה, והשופטת חייבה אותה בפיצויים של 33,570 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 4,000 שקל.
ב”כ התובע: עו”ד רבקה הדר-ברבש
ב”כ הנתבעת: עו”ד נורי קונפורטי
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד שמואל פז העוסק בדיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
סע”ש 4409-07-14
