ביה”ד לעבודה קיבל השבוע את התביעה שהוגשה נגד תנועת הליכוד, תוך דחיית טענת הליכוד כי העובד לא נקלט על ידי הגורם המוסמך בתנועה. נקבע כי התנועה מחויבת למצג שהציגה בפני העובד.
לפני כשבוע קיבל ביה”ד לעבודה בת”א באופן חלקי תביעה שהגיש עובד נגד תנועת הליכוד לתשלום שכר וזכויות סוציאליות בעבור העסקתו מחודש אפריל 2012 ועד לינואר 2013. מפסק הדין עולה תמונה עגומה באשר לאופן התנהלותה של תנועת השלטון מול העובד, אשר זכויותיו האלמנטריות קופחו בשל מאבקי סמכות בתוך התנועה ואי בהירות בנוגע להוראות התקנון.
התובע, בעל משפחה ונעדר השכלה, נקלט בספטמבר 2011 כעוזר לוגיסטי ואחראי תחזוקה על ידי עובדת בכירה שהציגה עצמה כמנהלת לשכת יו”ר התנועה ושימשה כממונה הישירה על העסקתו.
ממועד קבלתו לעבודה ועד חודש מרץ 2012 תנועת הליכוד שילמה את שכר העובד ויתר זכויותיו, הנפיקה לו תלושי שכר וכרטיס עובד ואף אישרה את דוחות הנוכחות שלו באמצעות המנכ”ל.
אך חודש לאחר מכן, הופסקו תשלומי העובד ללא כל התראה מוקדמת. בבירור שערך מול הממונה נאמר לו כי העניין יוסדר, והוא המשיך לעבוד כרגיל.
כשמונה חודשים לאחר מכן, בנובמבר 2012, זומן התובע לפגישה עם מנכ”ל התנועה בה נאמר לו כי אינו עובד התנועה. באופן תמוה, בקשת העובד לקבל העתק פרוטוקול הפגישה לא נענתה.
התובע פנה שוב בעניין לממונה שלו, שהפצירה בו להמשיך לעבוד והבטיחה כי עניינו יוסדר ואף העלתה זאת על הכתב, אך חודש לאחר מכן הוא זומן לפגישה נוספת עם המנכ”ל שם צויין בפניו לראשונה כי קליטתו לעבודה לא נעשתה על ידי הגורם המוסמך ועל כן אינו נחשב כעובד התנועה.
התובע השיב כי “אינו יודע דבר על חלוקת הסמכויות בתנועה בהיותו עובד זוטר” וכי איש לא טרח לציין זאת בפניו קודם. דרישתו לקבל מכתב מגורם מוסמך המבהיר את מעמדו, סורבה, ונסיון להגיע עמו להסכמות לא צלח מאחר שהתנועה לא הסכימה לשלם לו את מלוא השכר בגין עבודתו. בנסיבות אלו לא נותרה לעובד ברירה אלא לפנות לערכאות.
בתגובתה לתביעה טענה התנועה כי משנקלט התובע לעבודה בהעדר בסמכות ושלא לפי התקנון אינו זכאי לשכר. לטענתה, נמסרה לתובע הודעה על כך כבר בפברואר 2012 סמוך למועד הפסקת שכרו.
איפה העדים?
השופטת רות נטע קיבלה את התביעה בחלקה וקבעה, אגב ביקורת על התנהלות התנועה, כי לא הוכח שהעובד נקלט לעבודה בחוסר סמכות משלא הוצגו מסמכים המלמדים על כך.
השופטת דחתה את גרסת התנועה כאילו התובע היה מעודכן לגבי מצבו, בין היתר, משום שלא הוצא לו כל מסמך בזמן אמת ואף לא זומנו להעיד כל הגורמים המעורבים, ובעיקר המנכ”ל והעובדת הבכירה.
עוד נקבע, כי אפילו אם הייתה מוכחת טענת התנועה בנושא הסמכות, הרי שלא היה מקום לדחות התביעה מאחר שהתובע היה רשאי להסתמך על דברי העובדת הבכירה וכן על העובדה שבתחילת העסקתו התנועה התנהלה מולו כעובד מן המניין.
בנסיבות אלו, קבעה השופטת כי התובע זכאי לשכרו ולזכויות נילוות בגין תקופת העסקתו וכן לפיצויי פיטורין ודמי הודעה מוקדמת בסך 80 אלף שקל. ביטוי למורת הרוח מהתנהלות התנועה ניתן למצוא בפיצויי הלנת השכר שהועמדו על 15 אלף שקל.
בנוסף, חייבה השופטת את הליכוד בהוצאות התובע ושכ”ט עו”ד בסך 10,000 שקל.
תביעת העובד לתשלום פיצויים בגין עוגמת נפש ופיטורין שלא כדין – נדחתה.
ב”כ התובע: עו”ד פרייליך
ב”כ הנתבעת: עו”ד ברנזון
מאת: עו”ד רינת טל העוסקת בדיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
באדיבות אתר פסקדין
www.psakdin.co.il
