ביום 29.11.2016 דחה ביה”ד האזורי לעבודה (ב”ל 7597-12-14) את תביעתה של מרים לבקוביץ (להלן: “המבוטחת”) לתשלום הפרשי דמי לידה עקב תשלום דמי הבראה ששולמו לה לאחר חופשת הלידה באיחור של חודש.
רקע חוקי
בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי “תשלום ופטור מתשלום דמי ביטוח”, התשנ”ה – 1995 (להלן: “התקנות”), תשלום נוסף הוא שכר שניתן לעובד נוסף על השכר החודשי הרגיל, למעט הפרשי שכר לרבות דמי הבראה. שכר נוסף פורסים אחורנית, בחלקים שווים, עד 12 חודשים שבהם עבד העובד, אם התשלום הנוסף עולה על 25% משכר המינימום או שווה לו.
ניתן לתבוע הפרשי גמלה תוך 12 חודשים מיום תשלום השכר הנוסף.
תמצית עובדתית
- המבוטחת עבדה כגננת במוסד חינוכי מיום 1.9.2010.
- ביום 7.8.2013 יצאה לשמירת הריון (כנראה עד הלידה).
ביום 10.3.2014 ילדה ויצאה לחופשת לידה עד ליום 7.7.2014. - התביעה לגמלה לשמירת הריון שאושרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: “המל”ל),
חושבה לפי שכר המבוטחת לתקופה 5-7.2013. - ביום 16.9.2014 הגישה תביעה להפרשי דמי לידה בעקבות תשלום דמי הבראה ששולמו לה בשכר חודש יולי 2014 (לאחר ששבה לעבודה).
- המל”ל דחה את תביעתה בטענה כי פריסת שכר נוסף מבוצעת ל-12 חודשים אחורנית
ובמקרה דנן, עד 8.2013, ולא ב – 7.2013. - ביוני 2013 שולמו למבוטחת דמי הבראה ולכן החלק היחסי של דמי הבראה אלה נוסף לחודשים מאי ויוני 2013.
- השאלה במחלוקת: האם על המל”ל היה לכלול בחישוב הגמלה חלק יחסי כלשהו מתוך דמי ההבראה ששולמו בחודש 7.2014.
- לטענת המבוטחת: אי הכללת רכיב דמי ההבראה ששולמו ב – 7.2014 נוגד את עקרונות היסוד של השיטה בדבר הזכות לשיויון.
- התקנה עומדת בניגוד לחוק עבודת נשים מאחר ועובדת שיוצאת לחופשת לידה ושבה לעבודתה ובסיומה משולמים לה דמי הבראה, אינה נהנית מכך שדמי ההבראה יכללו בבסיס השכר לצורך קבלת הגמלה ולא יתכן שבגלל תזמון תשלום דמי ההבראה על ידי המעסיק ייגרם לעובד נזק, אף כי ברור שדמי ההבראה משולמים בגין שנת העבודה הקודמת.
- המל”ל טען בעיקר כי ניתנת למבוטחת אפשרות להוכיח כי המעסיק נוהג לשלם דמי הבראה בחודש יוני כל שנה ולא ביולי ומפאת היותה בחופשת לידה היא קיבלה את תשלום דמי ההבראה בחודש יולי.
דיון והחלטה
- אופן ביצוע הפריסה של דמי ההבראה מחודש 7.2014 בוצע נכון.
- ביה”ד נשען על הלכת יהודית הלפרין “עלינו לבחון את מהותם של דמי ההבראה באספקלריה של תקנות דמי הביטוח בלבד. שכן, בהן נקבע ההסדר החוקי לתשלום דמי הביטוח בו חייב המבוטח, מזה ולתשלום הגמלה לה זכאי המבוטח, מזה…”.
- גם במקרה של “הלכת הלפרין” קבע ביה”ד במפורש “אינני מתעלמת מטענת המערערת, לפיה יצאה בחסרון כיס בשל עקרון הפריסה הקבוע בתקנות דמי הביטוח. אולם מקובלת עלי טענתו של המוסד, כי בכל אחת משיטות הפריסה ישנם מבוטחים הזוכים מדרך החישוב וכאלה שאינם נשכרים הימנה…”
- אף שניתנה החלטת ביניים ע”י ביה”ד והמל”ל הסכים לקבל הודעת המעסיק בעניין, נמנעה המבוטחת להציג ראיות כאמור. הימנעות זו שימשה לרעתה.
בשולי הדברים
עולה מהפסק כי הן ביה”ד והן המל”ל עשויים לאפשר כי תשלומים שונים המשולמים לעובד במועד שונה מהמקובל עקב היעדרותו וכד’ (חופשת לידה במקרה דנן), יכול שייחשבו כאילו שולמו במועד הרגיל בו היו משולמים לו לא נעדר, על כל ההשלכות (החיוביות) על גמלאות שונות מבוססות שכר ו/או פריסת שכר נוסף.
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
