חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על מעסיק להפלות בין עובדיו, בין היתר על רקע ארץ מוצא. לפני מספר ימים, ביה”ד לעבודה בת”א יישם את החוק ופסק פיצויים לעובד שהושפל בשל מוצאו.
התובע עבד בחברה בענף הדפוס במשך כחודש, בתחילת שנת 2015, עד שעזב בסערה בנסיבות שנויות במחלוקת. האירוע – שהוביל לתביעה בביה”ד האזורי לעבודה בתל-אביב – התרחש באמצע משמרת לילה, כאשר התובע יצא להפסקה בסמוך לשעה ארבע לפנות בוקר.
כעבור דקות ספורות, מנהל העבודה ביקש ממנו לחזור, אולם העובד סירב. משלב זה כל צד מסר גרסה אחרת.
התובע טען כי מנהל העבודה החל לצעוק עליו, אולם הוא היה מותש וביקש להשלים את ההפסקה. לדבריו, אותו מנהל התקרב אליו, תפס אותו בשתי ידיו ונגח בפניו בעוצמה.
הוא ביקש להתפנות לבית חולים ומנהל המשמרת שהגיע למקום ניאות להזמין לו מונית. בין לבין הוא אמר לו “מי אתה חושב שאתה בכלל; אתיופי מסריח; חושב שאתה חכמולוג גדול?; עוד איזה אתיופי לא מפותח”.
התובע פונה לבית החולים לצורך קבלת טיפול רפואי ולאחר מכן הגיש תלונה במשטרה על תקיפה. בתוך כך המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע כתאונת עבודה.
גרסת הנתבעת הייתה שונה, במסגרתה נטען כי התובע לקח הפסקה על דעת עצמו. המנהלים המעורבים הכחישו מכל וכל את האלימות וכן את האמירות שנאמרו לתובע לטענתו.
מנכ”ל הנתבעת לא היה עד לאירועים באופן אישי, אולם טען כי ניסה להתקשר לתובע כדי לקבל את גרסתו אולם התובע לא השיב לפניותיו.
הוא אף טען שחקר את העניין עם יתר המעורבים ושוכנע כי פרט לוויכוח קולני לא ננקטה כלפי התובע אלימות פיזית.
אמירות חמורות ביותר
“עדות התובע עשתה כאמור רושם אמין על בית הדין לכל אורכה”, ציינה השופטת נטע רות, שקיבלה את גרסתו גם בקשר ל”אירוע הנגיחה” וגם בנוגע לאמירות שייחס לאחראי המשמרת.
השופטת הבהירה כי במספר נקודות, עדותו של התובע תואמת את הגרסה שמסר במשטרה מיד לאחר האירוע. מנגד, השופטת הצביעה על סתירות בגרסתו של אחראי המשמרת. למשל, במשטרה הוא טען כי נאלץ להדוף ולהוריד את ידיו של התובע, ואילו כשנחקר בבית הדין מסר שלא היה ביניהם מגע פיזי כלשהו.
כמו כן, השופטת הזכירה שהתובע ביקש לצפות בסרטי מצלמות האבטחה, ואילו אחראי המשמרת לא ידע להסביר מדוע לא הפנה את החוקר המשטרתי לסרטים שהיו מלמדים בצורה הטובה ביותר על חפותו. “לא למותר לציין שהנתבעת לא הציגה לבית הדין את הסרטים של מצלמות האבטחה, על אף שמדובר בראיות שאמורות להיות בשליטתה ודאי שבידיעתה”, הוסיפה השופטת.
בפסק הדין אף נכתב כי “לא זו בלבד שגורם ניהולי האחראי על עובדים בנתבעת התנהג באופן אלים כלפי עובד שהיה כפוף למרותו, אלא שהנתבעת לא חקרה את האירוע באופן אחראי ובתום לב. ודאי לא באופן העשוי למנוע אירועים דומים בעתיד”.
בנוגע לאמירות המעליבות על מוצאו האתיופי, השופטת ציינה כי מדובר באמירות משפילות וחמורות ביותר.
בסיכומו של דבר, השופטת קיבלה את התביעה ופסקה לתובע פיצוי בסך 30,000 שקל בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות ועוד 40,000 שקל פיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה לו. הנתבעת אף חויבה בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 7,000 שקל.
בתוך כך השופטת לא פסקה פיצוי בגין עילת לשון הרע, מכייון שלא הוכח כי הדברים שנאמרו לתובע לא נשמעו על ידי צד שלישי כלשהו.
ב”כ התובע: עו”ד מורן חיון
ב”כ הנתבעת: עו”ד מורן שבו
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד צבי הלפגוט ממשרד עו”ד הלפגוט-אדרי ושות’, העוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
סע”ש 45718-03-15
