איש אחזקה שפוטר מעבודתו במלון “חוף עכו”, טען כי לא קיבל שכר עבור מאות רבות של שעות נוספות. למרות העובדה שחתם על מסמך המאשר כי קיבל את כל הכספים שהגיעו לו, בית הדין קיבל את תביעתו לפיצוי נוסף.
התובע עבד כאיש אחזקה במלון “חוף עכו'” שבעכו העתיקה במשך כשלוש שנים עד שנפגע האיש בתאונת עבודה.
בעקבות התאונה, שאירעה ב-2013, הוא שהה בחופשת מחלה למשך שלושה חודשים. זמן קצר לאחר חזרתו, התובע קיבל הודעה על פיטוריו, ובתמורה לשיק על סך 16,617 שקל הוחתם על כתב ויתור זכויות, בו אישר כי קיבל את כל הכספים המגיעים לו והוא מוותר על תביעות עתידיות נגד המלון.
למרות זאת, הוא החליט לתבוע. התביעה הוגשה בשנת 2015 לבית הדין בחיפה בטענה שמפעילת המלון, “עכו ביץ”, קיפחה את זכויותיו כאשר לא שילמה לו עבור שעות נוספות רבות, לא מסרה לו פרטים על תנאי העסקתו ופיטרה אותו שלא כדין.
בינתיים, הצדדים הגיעו להסכמה שלא נפל כל פגם בפיטוריו, אך נשארו חלוקים בכל הנוגע לשאלת הזכאות לתשלום עבור שעות נוספות ולמסירת הודעה על תנאי העסקה.
התובע הפנה לדו”חות הנוכחות שלו וטען כי היקף שעות העבודה מעיד בבירור כי הוא זכאי לגמול שעות נוספות, לרבות עבור עבודה בימי חג ובסופי שבוע.
מנגד, הנתבעת טענה כי מדובר בדו”חות “מפוברקים”, שרבים מהם תוקנו באופן ידני. לגרסתה, התובע בכלל לא נדרש לעבוד בשעות נוספות, וככל שעשה זאת – פעל על דעתו עצמו.
כמו כן, הנתבעת הסבירה כי במחלקת האחזקה היו מספיק עובדים ולא היה כלל צורך בשעות עבודה כה רבות כפי שהציג התובע.
התובע הודה כי תיקן את הדו”חות, אך לטענתו עשה זאת משום שלעיתים רבות הוזעק חזרה לעבודה לאחר שכבר החתים את כרטיס הנוכחות.
הנתבעת אישרה את דבריו, אך טענה כי הדיווחים שלו עדיין אינם הגיוניים, בהתחשב בכך שהעסיקה באותן שעות עובדים אחרים.
עם זאת, הנתבעת לא זימנה לעדות את העובדים הללו או כל ראיה אחרת המחזקת את טענותיה. בנוסף, היא לא הצליחה להראות כי מסרה לעובד הודעה על תנאי העסקה.
הדו”חות משקפים את המציאות
השופט יגאל גלם נתן אמון בגרסתו של התובע, ושוכנע שהתיקונים הידניים בדו”חות הנוכחות נעשו בזמן אמת, ומשקפים נכונה את שעות עבודתו.
לדברי השופט, התובע הוכיח כי עבד מעל 200 שעות כל חודש, לעיתים שבעה ימים בשבוע, מבלי שקיבל גמול שעות נוספות וגמול עבודה בימי המנוחה השבועית.
בנוסף, השופט קבע כי הנתבעת הפרה את החוק כשלא מסרה לתובע הודעה בכתב על תנאי עבודתו.
באשר לכתב הוויתור, השופט הבהיר כי במקרה זה הוא אינו מונע מהתובע לדרוש פיצויים, שכן המסמך לא פירט את אופן החישוב של זכויות התובע, ולא הוכח כי הוא ידע על זכויותיו החוקיות לפני שחתם.
לפיכך, השופט קיבל את התביעה, והורה לנתבעת לשלם לתובע 134,355 שקל עבור גמול עבודה בשעות נוספות, חג ומנוחה, הפרשות לקרן השתלמות, וכן על אי מתן הודעה על תנאי עבודתו. הנתבעת חויבה בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד בסך 15,000 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עורך דין ירון אלירם, העוסק בדיני עבודה
* הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
בתמונה: עו”ד שי קרבצקי אשר ייצג בתיק.
שי קרבצקי – משרד עורכי דין
דיני עבודה וזכויות עובדים, חישוב זכויות סוציאליות.
סע”ש 54900-02-15
