עובדות במפעל פלסטיק הואשמו בגניבה ופוטרו ללא פיצויי פיטורים. ביה”ד האזורי לעבודה חייב את החברה לשלם להן את זכויותיהן, אלא שהחברה הפכה לחדלת פירעון והוקמה במקומה חברה חדשה. ביה”ד הארצי לעבודה חייב את בעל החברה לשלם.
חברת “ר-צ פלסט”, המייצרת מוצרי פלסטיקה, פיטרה בנובמבר 2008 ארבע פועלות ייצור ותיקות, בטענה שנמצאו בארונות האישיים שלהן מוצרים שיוצרו במפעל. החברה, שלא נתנה לעובדות הודעה מוקדמת ולא שילמה פיצויי פיטורים, הודיעה להן בנוסף שהגישה נגדן תלונה במשטרה בדבר הגניבות.
משכך, הגישו העובדות תביעה נגד “ר-צ פלסט”, חברת “נובה תעשיות פלסטיק” וכן בעל המניות בשתי החברות, ודרשו לקבל את המגיע להן בגין תקופת עבודתן בחברה וסיומה. לדבריהן, בעל המניות הפך את “ר-צ פלסט” לחדלת פירעון במטרה להתחמק מתשלום חובותיה, והקים במקומה את חברת “נובה”, לכן יש לחייב את “נובה” ובעליה אישית בחובות החברה כלפיהן.
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל את תביעתן וקבע שהן לא גנבו דבר, אך עם זאת קבע ש”ר-צ פלסט” אינה בעלת יכולת כלכלית לפרוע את חובותיה או כי היא מתחמקת מתשלומם, ולכן אין לחייב את “נובה” ואת בעל המניות באופן אישי לשלם להן.
העובדות סירבו לקבל את ההחלטה, והגישו ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. לטענתן, “ר-צ פלסט” נותרה ללא לקוחות, ללא עובדים, וללא כוונה להמשיך לייצר וכי כל פעילותה הועברה ל”נובה” ללא תמורה, כך ש”ר-צ פלסט” לא מסוגלת לשלם להן את זכויותיהן. עוד טענו, כי “ר-צ פלסט” ו”נובה” הן חברות זהות, ו”נובה” הוקמה בכוונה להתחמק מחובות.
המשיבים טענו מנגד, כי לא הוכח שהחברה חדלת פירעון, וגם אם הדבר היה מוכח, לא מתקיימות עילות המצדיקות את הטלת החובות על “נובה” ועל בעל המניות באופן אישי, ואין להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי.
אותה גברת
השופט עמירם רבינוביץ’ קבע, כי בחינה מעמיקה של הראיות מגלה כי “ר-צ פלסט” רוקנה את כל נכסיה: המכונות והמלאי הועברו ל”נובה”, וכך גם כל פעילותה, ולא נשארו בה עובדים או מנכ”ל. למעשה, קבע השופט, ‘נובה’ היא “אותה גברת אפילו בלי שינוי אדרת”, ולא היתה סיבה הגיונית להקמתה – באותו חודש בו פוטרו המערערות, מלבד רצונו של בעל המניות להתחמק מתשלום החובות.
כך, קבע השופט, ל-“ר-צ פלסט” לא נותר מקור מהותי ליצירת הכנסות, וחששן של המערערות כי לא יהיה להן מהיכן להיפרע מבוסס.
“המסך במקרה זה הוא כה שקוף שלא צריך להרימו”, קבע השופט, ולכן “נובה” – כממלאת מקומה של “ר-צ פלסט”- מחויבת בתשלום פסק הדין למערערות. השופט הוסיף, כי יש לסכל את הניסיון של בעל המניות להסתתר מאחורי חברה לא פעילה תוך גרימת נזק לעובדים, באמצעות הרמת המסך בין לבין החברה וחיובו בתשלום החובות באופן אישי.
לבסוף, השופט חייב את שתי החברות ואת בעל המניות בתשלום הסכומים שנפסקו לטובת העובדות, בנוסף להוצאות משפט של 10,000 שקל. השופטים רונית רוזנפלד ואב בית הדין, הנשיא יגאל פליטמן הצטרפו לפסק הדין.
נראה אם כן, כי מדובר באחד ממקרי הקיצון בהם יש להרים את מסך ההתאגדות. עם זאת, עדיין חשוב מאוד לשמור על עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ולפסוק כנגדו רק כשהראיות אינן משתמעות לשתי פנים.
מאת: עו”ד יעל בועז.
אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
