בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעתו של עובד לפיצויי פיטורים בעילה של פיטורים שלא כדין ללא עריכת שימוע לאחר שסולק ממקום העבודה בעקבות ויכוח סוער בינו לבין מעסיקו. נקבע כי מדובר בפיטורים שנעשו ב’עידנא דרתיחא’ ואין לייחס לדברים כוונה לנתק את יחסי העבודה.
התובע עבד בקונדיטוריה אשר נמצאת בבעלות הנתבע (להלן המעסיק). במהלך עבודתו קיבל התובע מהמעסיק הלוואה בסך 33,500 ₪ לצורך הסדרת חובות לנושים. הצדדים סיכמו כי ההלוואה שקיבל התובע תוחזר למעסיק לאחר שהתובע ימכור את הרכב אשר היה בבעלותו, אלא שהתובע ביצע עסקת טרייד אין ועם היוודע הדבר למעסיק התלהמו הרוחות בין הצדדים ויחסי העבודה נותקו.
בתביעתו טען התובע כי פוטר שלא כדין ללא שימוע וכי המעסיק לא שילם לו זכויות סוציאליות במהלך עבודתו בקונדיטוריה וכן טען להפרשי שכר עבודה על רקע אי תשלום שעות נוספות ושכר עבודה אשר שולם באופן חלקי.
עיקרה של המחלוקת בתיק זה מצויה בנסיבות אשר הובילו לסיום עבודתו של התובע בקונדיטוריה.
לגרסתו של התובע במהלך השיחה עם המעסיק, גידף אותו האחרון והורה לו בנוכחות עובדים נוספים לעזוב את מקום העבודה לאלתר. התובע הוסיף כי המעסיק הבטיח לו שימסור לו מכתב פיטורים, אולם לא עמד בהתחייבותו זו והתחמק מתשלום זכויותיו. מנגד, טען המעסיק כי התובע התפטר מעבודתו, דבר שתוכנן מבעוד מועד על מנת להתחמק מתשלום ההלוואה. לגרסת המעסיק התובע התבקש לשוב לעבודה לאחר הוויכוח על השבת ההלוואה, אך סירב לעשות כן.
בית הדין קבע: כב’ השופט י’ כהן קבע כי התובע לא עמד בנטל להוכיח כי המעסיק פיטר אותו מעבודתו בקונדיטוריה, אלא ההפך מכך, ביה”ד התרשם כי התובע הוא אשר הביא לסיום יחסי העבודה ולמעשה התפטר מעבודתו.
נקבע כי מבירור טענות הצדדים עלה כי לתובע היה אינטרס מובהק לסיים את יחסי העבודה, וזאת על מנת שלא להשיב את ההלוואה שקיבל מהמעסיק, זאת תוך כוונה שסיום יחסי העבודה יניב לו תשלומים שונים אותם יוכל לקזז מסכום ההלוואה.
נקבע כי העובדה שהתובע בחר לבצע עסקת טרייד אין ולא לקבל את מלא שווי הרכב בכסף, על מנת שיוכל להשיב את ההלוואה, מעידה על התנהגות חסרת תום לב מצד התובע והפרת הסכם ההלוואה.
התובע טען כי במהלך הוויכוח, הורה לו המעסיק לעזוב את הקונדיטוריה ויש לראות בכך כמעשה פיטורים, אך המעסיק הכחיש טענה זו ועדותו לא נסתרה ועל כן התובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח טענתו לפיטורים.
למעלה מן הדרוש נקבע, כי גם אם הייתה מתקבלת גרסת התובע, הרי שמדובר בפיטורים שנעשו ב’עידנא דרתיחא’ ואין לייחס לדברים אלה כוונה לנתק את יחסי העבודה שכן הפסיקה קבעה כי אין ללמוד על כוונה לסיום יחסי עבודה מצד עובד או מעסיק, כאשר אלו נאמרים בשעת כעס ורוגז ללא ישוב הדעת.
נקבע כי מהתנהלותו של המעסיק ביה”ד התרשם כי הוא לא רצה בניתוק יחסי העבודה ואף אשתו סיפרה בעדותה כי התקשרה לתובע כעבור שלושה ימים וביקשה ממנו לשוב לעבודה, אולם התובע סירב לעשות כן.
נקבע כי התנהגותו של התובע והשתלבותו במקום עבודה אחר תוך זמן קצר אחר ניתוק יחסי העבודה, מלמדת ומחזקת את התרשמות ביה”ד כי הוא אשר היה חפץ להוביל את יחסי העבודה לקיצם, זאת כאמור מתוך כוונה לחמוק מהשבת ההלוואה ועל זניחת העבודה בקונדיטוריה והתפטרות ממנה.
נקבע כי התובע סירב לשוב לעבודה מבלי שטרח להסדיר את החזר ההלוואה, תוך השארת עניין זה “לקיזוז” תשלומים שיצמחו לו מניתוק יחסי העבודה, דבר המלמד על התנהגות חסרת תום לב וניצול לרעה של חוקי מגן והליכי משפט.
לפיכך נקבע כי התובע התפטר מעבודתו ואינו זכאי לפיצויי פיטורים.
לעניין השעות הנוספות נקבע כי עם כניסתו לתוקף של תיקון 24 לחוק הגנת השכר הועבר נטל ההוכחה לעניין השעות הנוספות וגמול עבודה בימי מנוחה, אל המעסיק אשר נדרש להוכיח כי העובד לא עבד שעות עבודה נוספות השנויות במחלוקת.
נקבע כי בענייננו המעסיק לא הניח בפני ביה”ד פנקס שעות עבודה של התובע ואף העיד בעניין זה כי התובע לא החתים שעון נוכחות. על כן נקבע כי יש לחייב את המעסיק ביחס להיקף העסקה של 60 שעות נוספות חודשיות בשיעור של 125%.
מתלושי השכר שהוצגו עולה כי השכר החודשי שקיבל התובע בסיום עבודתו היה בסך 10,389 ₪ (ברוטו), לפיכך ערך שעת עבודתו היה 56 ₪. נקבע כי בשים לב להיקף השעות הנוספות והשכר הקובע, על המעסיק לשלם לתובע תשלום עבור שעות נוספות בסך 52,500 ₪ ( 56 x 1.25 x750). המעסיק ישלם לתובע גמול שעות נוספות בסך 52,500 ₪ והפרשי שכר עבודה בסך 1,791 ₪. יתר רכיבי התביעה נדחים. המעסיק יהא רשאי לקזז סכום ההלוואה שנתן לתובע וכן תשלום דמי הודעה מוקדמת בסך כולל של 38,150 ₪, כך שיהיה חייב לשלם לתובע תשלום בסך 16,141 ₪. בנסיבות אלה, בהן התובע זכה בתביעתו כנגד המעסיק בסכום השווה ל 8% מסכום התביעה; יש לחייב את התובע בהוצאות. לפיכך, התובע ישלם למעסיק הוצאות משפט בסך 12,000 ₪, אשר יקוזזו מהסכום שנפסק לטובת התובע (16,141 ₪).
באדיבות פדאור – ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין.
