ג’מאל הינו עובד חודשי במרפאת שיניים שאינו עובד בימי חג של יהודים ובימי חג של מוסלמים (דתו). האם זכאי ג’מאל לתמורה בגין ימי החג – של היהודים ושל המוסלמים גם יחד? >>>
הילה פורת, עו”ד, משיבה:
הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”א-1951, החלות על המנוחה השבועית יחולו, לגבי יהודי- על מועדי ישראל; לגבי מי שאינו יהודי- על מועדי ישראל או על חגי דתו, הכל לפי המקובל עליו.
בדב”ע לד/3-49 יצחק אהרונוב נ. עבד אל-קאדר וותד (פד”ע ה/472), התייחס בית הדין לעבודה לימי החג המוסלמים, כימי חג להם זכאי העובד מכוח חוק, ואילו לחגי ישראל נקבע, כי אין לראותם כחופשה שנתית, כיוון שמנוחה זו כפויה על העובד ללא כל קשר לחופשה השנתית, שהוא זכאי לה על פי חוק. אך בית הדין לא התייחס לשאלת זכאות העובד לתשלום בעבור ימי חג אלה.
הפרשנות המקובלת היא כי העובד אינו זכאי לכפל תשלום. כלומר, נראה כי המעביד אינו חייב לשלם לעובד מוסלמי גם עבור ימי חג יהודים וגם עבור ימי חג מוסלמים.
עצם מתן הזכות לעובד לא יהודי לבחור כימי מנוחה את חגי עדתו, היא זכות בפני עצמה, גם אם אין תשלום בצידה. לפיכך, נראה כי תתכן פרשנות לפיה על המעביד להגיע להסכם עם עובד לא יהודי לפיו, אם אותו עובד בחר להעדר ולקבל תשלום בגין חגי דתו, הרי שימי חגי ישראל (בהם מקום העבודה סגור) יזקפו לעובד על חשבון ימי החופשה השנתית המגיעים לו (בתנאי חוק חופשה שנתית).
המאמר באדיבות עו”ד הילה פורת, מנהלת ובעלת משרד עורכי דין הילה פורת ושות’ המתמחה במתן שירותים משפטיים מגוונים למעסיקים בתחום דיני העבודה, מנהלת הפורטל “עולם העבודה” ומחברת הספרים : “דיני עבודה – המדריך המלא” ו-“חוזים והסכמים בדיני עבודה”.
