עובדת שעבדה בבניין הסתדרות העובדים הכללית החדשה, טענה כי פוטרה מעבודתה משום שהעזה להתלונן על הנוהג הפסול של עובדי הבניין לעשן בחדרי המדרגות ובמשרדיהם. בתגובה היא הגישה תביעה נגד ההסתדרות. כיצד פסק ביהמ”ש?
עובדת בעמותת מטה מאבק הנכים, שישבה בקומת הקרקע בבניין השייך להסתדרות העובדים הכללית החדשה, טענה כי במהלך תקופת עבודתה בין השנים 2010- 2011, התלוננה מספר פעמים על עישון שלא כחוק בחדרי המדרגות ובמשרדי עובדי הבניין, מה שהוביל לפיטוריה בשנת 2011.
בעקבות פנייתה של העובדת למשרדי, כיו”ר המועצה הישראלית למניעת עישון, דרשתי מההסתדרות לפעול ביתר שאת לאכיפת הוראות החוק למניעת עישון, אך פניה זו ממאי 2011 נותרה ללא מענה.
העובדת, שחשה שפיטוריה נעשו כתוצאה ישירה לתלונותיה כנגד העישון, הגישה לפיכך תביעה נגד ההסתדרות לבימ”ש השלום בראשון לציון.
התובעת, שיוצגה ע”י עו”ד גיא אופיר, טענה כי הנתבעת הפרה את הוראות החוק למניעת עישון בכך שלא דאגה לפיקוח נאות על הוראותיו, ואף הציבה מאפרות במסדרונות ובחדרי המדרגות. משכך דרשה התובעת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהפרת הוראות החוק, בהם פיטוריה, אובדן השכר שנלווה לכך, נזקי העישון ועוגמת נפש.
מנגד טענה הנתבעת באמצעות עו”ד מרב רוזנפלד-מנור, כי הקפידה ועודנה מקפידה על קיום החוק. לדבריה, היא מעסיקה קב”ט הממונה על הבניין ובכלל זה גם על אכיפת החוק, הקצתה מקום עישון כחוק והציבה שילוט האוסר על עישון. בנוסף, טענה כי פיטורי התובעת אינם קשורים לתלונותיה, אלא לתפקודה הלקוי, איחוריה התכופים והיעדרויותיה הרבות. לטענתה, לתובעת ניתנו הזדמנויות רבות לשיפור תפקודה, אך ללא הועיל.
אכפה אך לא מספיק
בפסק דינה, קבעה השופטת מיכל עמית-אניסמן כי הנתבעת פעלה לאכיפת החוק למניעת עישון כאשר בין היתר הקצתה חדר עישון תקני, הציבה שלטים ברחבי הבניין, התריעה בפני עובדים על הפסקת העישון במקומות שאינם מותרים לכך ואף הוציאה חוזרי מנכ”ל על תיקון החוק.
השופטת לא קיבלה את טענת התובעת, כי הפיטורים קשורים לתלונתה. עם זאת, קיבלה השופטת את טענתה כי האכיפה לא היתה מלאה, שכן ההסתדרות הקצתה לפעילות הפיקוח והאכיפה אדם אחד- הקב”ט, שעה שמדובר בבניין ובו אנשים רבים.
בנוסף, קבעה השופטת כי בתקופת עבודתה של התובעת – הנתבעת לא אכפה את האיסור לעשן בחדרי העובדים המעשנים, בהם נמצאים גם מי שאינם מעשנים.
באשר לגובה הפיצוי, קבעה השופטת כי יש להתחשב בכך שהנתבעת אינה המעסיקה הישירה של התובעת וכי תנאי העבודה נכפים על התובעת, כך שהיא לא יכלה לבחור לשבת במקום אחר; ומנגד, גם בעובדה שהתובעת עבדה במשרה חלקית ולתקופה של 10 חודשים בלבד.
לאור זאת נקבע כי הנתבעת תשלם לתובעת כ-20 אלף שקל, הכוללים פיצוי בסך 14,000 ש”ח בתוספת שכר טרחת עו”ד והוצאות.
פסק הדין ממשיך את המגמה מ-2006 שנקבעה בביהמ”ש העליון (פרשת אירית שמש): יש לדאוג ל’אכיפה אזרחית’ של החוק למניעת עישון באמצעות תביעות נזיקין לפיצוי, בהן אין צורך להוכיח נזק ספציפי, משום שמדובר בנזק בריאותי מצטבר מכל חשיפה, קצרה כארוכה. העישון במקומות ציבוריים בניגוד לחוק מהווה עוולה צרכנית הפוגעת בבריאות העובד ויש לפצות אותו בהתאם. כולנו תקווה שהדבר ירתיע את המעבידים להקפיד, כי לא יהיה עוד עישון במקום העבודה. החשיפה לתביעות עלולה להיות על הצד הגבוה.
* מאת: עו”ד עמוס האוזנר –
יו”ר המועצה הישראלית למניעת עישון, ופעיל למניעתו בארץ ובעולם מאז שנת 1983
**המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי ‘פסקדין’
www,psakdin.co.il
