העובד, טייס כבן 63, הנמנה עם מייסדי החברה העוסקת במתן שירותי ריסוס חקלאיים, עבד בה למעלה מ- 18 שנה ופוטר מעבודתו לאחר שסרב להפחתת שכרו ב- 50%. זאת, למרות שהסכם העבודה שנחתם עמו קובע כי לא ניתן לפטרו לפני הגיעו לגיל 65.
עובד שחדל לשמש כטייס בחברה לאחר שעבר אירוע לבבי, עבד בה בתפקידי מטה שונים ושכרו הופחת בהתאם לקבוע בהסכם העבודה שנחתם עמו. מאוחר יותר, ביקשו מנהליו לקצץ במחצית משכרו כחלק מצמצומים בחברה. לאחר שסרב להפחתה, פוטר מעבודתו.
בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי לעבודה בת”א טען העובד, כי פיטוריו היו שלא כדין, בניגוד גמור להסכם העבודה, ובוצעו שלא בתום לב תוך ניצול מגבלותיו הרפואיות.
העובד טען, כי הוא נמנה עם מייסדי החברה ולקח חלק פעיל בניסוח הסכם העבודה שנחתם עמו. לדבריו, בהסכם ישנו סעיף, לפיו לא ניתן לפטרו בטרם הגיעו לגיל 65, הדבר נועד להבטיח למייסדים מקור פרנסה עד הגיעם לגיל פרישה (שבעת חתימת ההסכם עמד על 65 שנים). לדבריו, ההסכם מונה רשימה סגורה של מקרים בהם ניתן לפטר עובד טרם תקופת הסיום, אך אף אחד מהמקרים לא התקיים.
לעומת זאת, החברה טענה כי מי שהפר את ההסכם הוא התובע, אשר נהג להיעדר רבות ואף הוזהר על כך. במצב זה, לטענתה, רשאית הייתה לפטרו. בנוסף, ציינה החברה את המשבר הכלכלי אליו נקלעה ואת הצורך שנוצר בקיצוץ משכורות העובדים. משכך, ביקשו מעסיקיו של התובע להתאים את שכרו להיקף השעות אותן עבד בפועל עקב היעדרויותיו הרבות מחמת מצבו הבריאותי.
סיכויים קלושים לחזור למעגל העבודה
השופטת חנה טרכטינגוט קבעה כי מהוראות ההסכם עולה באופן מפורש כי כוונת הצדדים היתה להבטיח את גיל הפרישה של העובדים עד לגיל 65.
השופטת דחתה את טענות החברה לפיהן התובע הוזהר מספר פעמים על היעדרויותיו וכפועל יוצא מכך, דחתה את הטענה לפיה התובע הוא שהפר את הסכם העבודה.
לפיכך, קבעה השופטת, כי לא התקיימו לגבי העובד נסיבות המצדיקות את פיטוריו בטרם הגיעו לגיל 65. עוד הוסיפה, כי הפחתת שכרו של העובד בחצי מהווה הרעת תנאים- ולכן לא הייתה החברה רשאית לפטר את העובד רק משום שלא הסכים לה.בנוסף, החברה לא הוכיחה כי נקלעה למשבר כלכלי המצדיק קיצוצים במשכורות העובדים. לסיום צייני השופטת, כי החברה הפרה את הסכם העבודה ופעלה בחוסר תום לב מובהק. חומרתן של נסיבות המקרה, כך לדבריה, מצדיקות פסיקת פיצויי פיטורים מוגדלים כמו גם פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לעובד שפוטר בגיל 63 וסיכוייו לחזור למעגל העבודה קלושים.
לפיכך, נפסקו לתובע פיצויי פיטורים של 204,693 שקלים, וכן ופיצוי של 30 אלף שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו. בנוסף, חויבה החברה בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד של 20 אלף שקל.
באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
