חברת שמירה תשלם פיצויי פיטורים לעובד שהתפטר

התובע עבד אצל הנתבעת במתן שירותי שמירה ואבטחה כעובד שעתי במשך כשמונה שנים.

לטענת התובע, הוא עבד כשומר בבניין, במשך משמרות ארוכות, מבלי שקיבל תוספת עבור עבודה בשעות נוספות, מבלי ששולמו לו זכויות סוציאליות ומבלי שניתן לו יום חופשה שבועי במשך קרוב לשנתיים. כנטען, בשלב מסויים הוא פנה למעסיקה בבקשה לקבלת הזכויות להן הוא זכאי, ואף נפגש עם גורמים בכירים בחברה. לאחר ששלח מכתבים ונפגש עם מנהלים במעסיקה, העבירה לו זו סכום בסך של כ – 30,000 ש”ח בגין הפרשי שעות נוספות ובגין הפרשות לפנסיה, כאשר לטענת המעסיקה, סכומים אלו שולמו לתובע “לחיסול סופי ומוחלט של מלוא דרישותיו”.

לטענת התובע, הוא התנגד למהלך זה והוא נעשה באופן חד צדדי.

בעקבות זאת, כך טען התובע, החלה המעסיקה לנקוט בפעולות המציגות אותו כמפר משמעת, הוציאה לו מכתב בו טענה לאיחורים לעבודה וכן הפעילה עליו לחצים לפני פגישות עם גורמים במעסיקה לשם בדיקת זכויותיו. לטענתו, הוא נדרש לפנות בכתב בבקשות לקבלת חופשה בניגוד לעבר, ואף נאסר על עובדים להחליף עמו משמרות, והכל מתוך מטרה ברורה לייאש אותו.

התובע המשיך בפניותיו למעסיקה, בהן הלין על פגיעה מתמשכת בזכויותיו, ואף פנה למעסיקו בפועל בבקשה להתערבות בעניין. לאחר ששב מחופשה נמסר לו כי הוא מוצב במקום עבודה אחר מזה שבו עבד במשך כשמונה שנים.

בסופו של יום, התפטר התובע, כאשר לטענתו התפטרותו הינה התפטרות בדין מפוטר וזאת לאחר שהמעסיקה לא שילמה לו את זכויותיו באופן עקבי במשך תקופה ארוכה, למרות התראותיו. בנוסף, טען התובע, כי המעסיקה הרעה את תנאי העסקתו, ולכן טען כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים. בנוסף עתר לתשלום זכויות נוספות.

המעסיקה טענה, כי התובע התפטר בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים, לטענתה, התובע הביע עמדתו הברורה לפיה ברצונו לסיים עבודתו בחברה לאור כוונתו להתחיל בקריירה חדשה וניסה לגרום לפיטוריו בכל דרך אפשרית בכדי לזכות בפיצויי פיטורים.

כב’ השופטת מ’ לויט  קבעה כי אין מחלוקת כי התובע התפטר מעבודתו, וטוען כי התפטר בדין מפוטר בהתאם להוראות סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.

נפסק, כי ככלל, אי תשלום זכויות סוציאליות יכול להחשב כנסיבות אחרות שביחסי העבודה שבהן אין לדרוש מעובד כי ימשיך בעבודתו על פי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים.

נקבע, כי במקרה דנן עולה כי במשך מספר חודשים פנה התובע למעסיקה במכתבים רבים בהם דרש לשלם לו זכויות שלטענתו לא שולמו לו, לרבות הפרשות לקרן פנסיה, תשלום דמי הבראה, חופשה, דמי מחלה וגמול עבודה בשעות נוספות.

הודגש, כי עצם תשלום סכומים אלו, לאחר פניותיו של התובע, מראה כי המעסיקה עצמה סברה כי לא שולמו לתובע זכויותיו במלואן במהלך תקופת עבודתו. עם זאת, ברי כי אין בתשלום חלקי של הזכויות, אשר לא נעשה בהסכמת התובע, כדי לתקן את המצב שנוצר, ואלו הן נסיבות בהן לא היה מקום לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו.

יתרה מכך, התובע טען כי מאחר והמשיך לעמוד על תשלום מלוא זכויותיו, החלה המעסיקה להרע את תנאי העסקתו ולהפעיל עליו לחצים על מנת שיוותר על זכויותיו.

בית המשפט ציין כי שינוי התנהלות המעסיקה כלפי התובע לאחר שהחל לתבוע את זכויותיו היא תמוהה. אשר להצבתו באתר אחר, צויין כי אין מחלוקת בדבר זכותה של המעסיקה לנייד עובדים ממקום עבודה אחד לאחר, עם זאת, גם זכות זו יש להפעיל בתום לב. מאחר ולטענת המעסיקה, ניודו של התובע נבע מדרישת הלקוחה, נראה כי העברתו למקום אחר היתה בלתי נמנעת בנסיבות העניין, אולם מאחר ומדובר בניוד של עובד שעל פי רישומי העבודה שהציג, עבד במשך כל שמונה שנות העסקתו באתר אחד בלבד, מן הראוי היה להביא לידיעתו את סיבת ההעברה ולאפשר לו להגיב לטענה שהועלתה כנגדו ולהחלטה על שיבוצו מחדש.

צויין, כי המעסיקה אמנם שילמה לתובע סכום של כ- 30,000 ₪, אולם תשלום זה נעשה באופן חד צדדי, ללא הסכמת התובע וכיסה רק חלק מהזכויות שנדרשו על ידו.

המעסיקה טענה כאמור, כי התובע ניסה לגרום לפיטוריו על מנת לזכות בפיצויי הפיטורים, אולם מהראיות שהוצגו, כך נקבע, עולה כי דווקא התובע הוא שסרב להצעות המעסיקה לסיים עבודתו תוך קבלת חלק מפיצויי הפיטורים. לא זו אף זו, לא ברורה התעקשותה של המעסיקה שלא לפטר את התובע וזאת על אף טענותיה בדבר הפרות משמעת חמורות מצידו, תפקודו הלקוי, והשמצות המעסיקה.

לפיכך, נקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים בסך 37,890 ש”ח. עוד נקבע, כי התובע זכאי לגמול שעות נוספות בסך 31,431 ש”ח, לפיצוי בגין אי תשלום מלוא ההפרשות לפנסיה ולפדיון חופשה. יתר רכיבי תביעתו נדחו.

התביעה התקבלה בחלקה.

ניתן ביום 6.6.2013 ע”י כב’ הש’ מ’ לויט (עבודה)

---

באדיבות פדאור – ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין.
www.pador.co.il