הפרשי הצמדה וריבית בגין הלנת שכר, אינם פטורים ממס. לשיטתו של בהמ”ש רק פיצויים עונשיים בשל פיגורים בתשלום השכר, הם “פיצויי הלנת שכר” הפטורים ממס הכנסה בידי העובד לפי סעיף 9(21)(א) לפקודת מס הכנסה.
כך נקבע ביום 13.1.2013 ע”י בית המשפט המחוזי בתל אביב בע”מ 1221/04 יעקוב חיננזון נגד פקיד שומה למפעלים גדולים.
חיננזון קיבל פסק דין לזכותו בבית הדין האזורי לעבודה. לפיו: “הסכומים בתיק זה לא יישאו פיצוי הלנה בשל המחלוקת הממשית שהייתה בין הצדדים”. תחת זאת, קבע בית הדין ביחס לסכומים שנפסקו, כי “הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בהסכם”.
בהמ”ש התייחס תחילה לטענת המערער כי הצו שהוציא לו פקיד השומה לא היה מנומק. בהתייחסו לע”א 6315/05 פקיד שומה תל אביב 4 נגד יחזקאל שרצקי ואח’ (24.12.2012), קבע כי גם צו לא מנומק מהווה צו כדין.
לדעתנו, נושא נימוקי שומה וצו, לא נדון די צרכו בבהמ”ש של המיסים ועל פניו לפי הדין המינהלי ההחלטה בעניין זה הייתה אמורה להיות הפוכה. דהיינו: צו פקיד שומה ללא נימוקים אינו צו, זאת גם בהתאמה להוראות סעיף 158א לפקודת מס הכנסה. בהקשר לכך, אפשר לשאול האם גם השגה לא מנומקת מהווה השגה כדין ?
המונח “פיצויי הלנת שכר” מוגדר בחוק הגנת השכר. סעיף 9(21)(א) לפקודה קובע כי “סכום שקיבל עובד כפיצוי הלנת שכר על פי חוק הגנת השכר, תשי”ח- 1958, בגבולות סכום הפרשי הצמדה וריבית על השכר המולן” יהיה פטור ממס. עצם הקביעה כי שכרו של עובד הולן, כפי שנטען כי הולן שכרו של המערער דכאן, אינה מחייבת כי יוטל על המעביד לשלם פיצוי הלנת שכר.
משכך, חשוב בתביעות ובהסדרי פשרה בבי”ד לעבודה לזהות באופן ברור את רכיבי הפשרה המוסדרת. שכן, לכל חלק מרכיבי התביעה ולימים הפשרה יש משמעות מיסויית שונה. חלקם חייבים במס מלא, חלקם ייתכן וחייבים רק במס רווח הון וייתכן בהחלט שחלקם פטורים ממס או זכאים להטבות מס כגון: פריסה.
מאת: רמי אריה, עורך דין ורואה חשבון – מיסים ועסקים בע”מ
