עובדת טענה כי הופלתה מחמת הריונה כאשר פוטרה בשל היעדרויות לצורך בדיקות רפואיות. המעסיק טען מנגד כי היעדרויותיה התכופות של העובדת גרמו לו לנזקים וביקש לחייבה בהם. מה נקבע?
עובדת שהתקבלה לעבודה כיועצת מס ומנהלת חשבונות במשרד לראיית חשבון בהיותה בחודש השני להריונה, טענה כי פוטרה בשל יציאה לבדיקות רפואיות, והגישה תביעה לפיצוי כנגד המעסיק לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.
העובדה טענה, כי המעסיק לא האמין לה כשנאלצה להיעדר מהעבודה לצורך ביצוע הבדיקות, וכי בנוסף התנכל לה, השפיל אותה, עקץ אותה בכל הזדמנות, והפלה אותה לרעה ביחס לשאר העובדים.
לטענתה, מאחר שהתנהלות המעסיק סיכנה את מצבה הבריאותי בעודה בהיריון, ביקשה לעזוב את העבודה, אולם לאחר שהמעסיק ביקש ממנה לפתוח דף חדש, הסכימה להמשיך לעבוד עד למועד הלידה, אך למרות זאת, הוא פיטר אותה כחודש לאחר מכן, ואף לא שילם לה עבור שני חודשי העבודה האחרונים.
המעסיק הגיש תביעה נגדית, במסגרתה עתר לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו ולמשרדו לטענתו, בשל רשלנות העובדת והיעדרויותיה התכופות.
המעסיק הודה כי ביקש מהעובדת להמשיך בעבודתה עד הלידה, אולם טען כי היא סירבה להצעתו, והסכימה להישאר לחודש בלבד רק על מנת לערוך חפיפה למחליפתה.
למרות זאת, טען, כי העובדת לא הצליחה לבצע חפיפה כראוי נוכח היעדרויותיה ובסופו של דבר עזבה את העבודה כעבור שבועיים בלבד. עוד הודה כי הלין את שכר העובדת, אך טען כי בכך קיזז את הנזקים שגרמה ללקוחות המשרד ותדמיתו.
משכה את ההיעדרויות מעבר לקצה
השופטת נטע רות קיבלה את תביעת העובדת בחלקה ודחתה את התביעה המעסיק.
נקבע, כי למרות שהתובעת זכאית להיעדר מהעבודה לצורך בדיקות היריון מבלי שתיענש בכך שהיעדרויותיה ינוכו משכרה, הרי שזכאות זו תלויה בהמצאת אישורים רפואיים נאותים, אלא שבאישורים שהציגה העובדת, לא נכתב כמה שעות ארכו הבדיקות ומדוע היה צורך בימי היעדרות מלאים.
בהיעדרויותיה התכופות של התובעת, כך נקבע, היה כדי לעורר חשד בקרב המעביד הסביר ביחס לאפשרות של ‘משיכה עד מעבר לקצה’ של הזכות להיעדר מהעבודה במהלך תקופת ההיריון.
נקבע, כי נראה שהטעם המכריע בהחלטת העובדת להפסיק את עבודתה היה נעוץ בבעיות רפואיות שהתגלו בהריונה ובקושי הנפשי שלה להתמודד עמן במקביל לעבודתה, וטענותיה באשר להתנכלות מצד המעסיק על רקע ההיריון וההסכמה להמשיך בעסקתה עד הלידה, נדחו.
עם זאת נקבע, כי הנתבע לא נהג בתום לב וכמצופה ממעסיק ביחס לעובדת בהריון, זאת משלא הבהיר לעובדת אילו אישורים רפואיים היא נדרשת להציג ובאילו מההיעדרויות אינו מתכוון להכיר. עוד נפסק, כי לא נהג כשורה כשהלין את שכרה על דעת עצמו, ובשל כך חויב לשלם לעובדת פיצוי של 10,000 שקל.
עוד, חויב המעסיק לשלם לעובדת 7,429 שקלים נוספים בגין שכר העבודה של החודשיים שלא שילם, פיצויי הלנה, דמי נסיעות ודמי חופשה שנתית. כמו כן חויב בהוצאות משפט של 2,000 שקל.
לבסוף, דחתה השופטת את התביעה הנגדית שהגיש המעסיק כאמור, בקובעה כי המעסיק לא הוכיח כי העובדת גרמה לאי-אילו נזקים ללקוחות המשרד או תדמיתו.
עו״ד טל קדש, המתמחה בדיני עבודה וייצג את הנתבע בהליך, מוסר כי מדובר במקרה שבו בית הדין דחה את מרבית טענות התובעת ומצא אותן כבלתי אמינות לחלוטין. בכלל זאת, מספר עו”ד קדש, כי הבדיקות הרפואיות בגינן נעדרה התובעת מהעבודה נמצאו כבלתי רלוונטיות להריון ולכן לא היתה סיבה מוצדקת להיעדרות מצד אחד, ומצד שני דרישת המעסיק לקבל את מלוא המידע והמסמכים הרפואיים נמצאה מוצדקת.
כמו כן, ממשיך עו”ד קדש ואומר, כי בית הדין דחה את גרסת התובעת כי הפיטורים היו קשורים בהריונה, בין היתר לאחר שהתובעת בעצמה שיגרה למעסיק הודעת התפטרות שבה פירטה את תוכניותיה המקצועיות לעתיד, שאינן כוללות חזרה לעבוד אצל המעסיק, על אף שזה האחרון הביע רצון להעסיקה לאחר הלידה הצפויה, ובנסיבות אלה, החליט בית הדין לדחות את רובה המוחץ של התביעה, כאמור.
באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין”.
www.psakdin.co.il
