חברת נקיון בה עבד אב חד הורי לקטין בן 11 שנים, ביקשה לנייד אותו ממקום עבודתו בסמוך לאזור מגוריו ביוקנעם, למקום עבודה חלופי בחיפה או בזכרון, וזה סירב והתפטר- האם זכאי האב לפיצויי פיטורים בשל הרעה מוחשית בתנאי העבודה?
אב חד הורי לילד בן 11, הועסק במשך למעלה משמונה שנים כעובד ניקיון בחברת נקיון, ועבד באתרים שונים, כולם סמוכים למקום מגוריו, האחרון בהם- מפעל כתר פלסטיק ביוקנעם. לטענתו, בנובמבר 2008 הופסקה עבודתו במפעל, והוא הוצא לחופשה כפויה בת חודש, וזאת עד שיימצא לו מקום עבודה חלופי, אולם כשהציעה לו לעבור לעבוד בחיפה, סירב, ואז הוחתם על הסכם, שבו נכתב כי התפטר מהעבודה והוא זכאי לפיצויי פיטורים זעומים של 19,300 שקל.
יום לאחר מכן, שלחה באת כוחו של האב, מכתב שמהותו ביטול ההסכם עליו הוחתם, ואז החלה התכתבות בינה לבין המעסיקה, שהציעה לאב אלטרנטיבה נוספת לעבודה בזכרון יעקב, אולם גם לכך סירב. לפיכך, הגיש לביה”ד האזורי לעבודה בחיפה, תביעה לפיצויי פיטורים ותשלום זכויות סוציאליות שונות. לטענתו, הצעות המעסיקה כי יעבוד בחיפה או בזכרון יעקב מהוות הרעה בתנאי עבודתו, באשר הוא צריך לעבוד בקרבת ביתו על מנת שיכול להיות זמין עבור ילדו, ולפיכך זכאי היה להתפטר בדין מפוטר.
המעסיקה טענה, כי מפעל כתר ביקש ממנה להפסיק את עבודת התובע בשל הפרות משמעת בעבודה, ולאחר מכן הציעה לו אלטרנטיבות אולם הוא סירב לכולן, והודיע כי הוא מתפטר מסיבות אישיות. עוד טענה, כי ידע כי במסגרת עבודתו ינוייד לאתרי עבודה שונים, ולפיכך מקומות העבודה החלופיים אינם מהווים הרעה בתנאי העבודה. בנוסף, הגישה תביעה נגדית, בה טענה, כי היה ולתובע ייפסק פיצוי, יש לקזז ממנו פיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת, ופיצוי בגין נזקים שגרם לה התובע, כשנסע על מלגזה ללא רשיון ונזקי תדמית נוספים.
נטילת הנגישות המיידית לבן היא שינוי מהותי
השופטת אביטל רימון-קפלן קיבלה את התביעה של התובע באופן חלקי, ודחתה את התביעה הנגדית. ברמה העובדתית נפסק, כי כתר לא ביקש לפטר את התובע ספציפית, אלא דרש מהנתבעת לצמצם את כח האדם שלה, והיא בחרה מטעמיה שלה, לפטר דווקא את התובע. נקבע, כי רק ביום בו הגיע התובע לפגישה שבה הוחתם על הסכם סיום העבודה, זאת לאחר שהוצא לחופשה כפויה ללא תשלום למשך כחודש ימים, הציעה לו הנתבעת בפעם הראשונה לעבוד במקום חלופי בחיפה, והוא סירב, ולאחר ההתכתבות עם באת כוחו, הוצעה לו גם עבודה בזכרון יעקב.
ברמה המשפטית נפסק, כי התובע התפטר מעבודתו בדין מפוטר. נקבע, כי אין חולק כי במשך כל תקופת עבודתו, הועסק התובע בסמוך למקום מגוריו, ואין לקבל את טענת המעסיקה כי ניוד התובע ממקום למקום היה חלק ממתכונת העבודה המוסכמת.
כאשר מעסיק מנייד אדם ממקום למקום, כך נקבע, עליו לעשות זאת בתום לב, בסבירות ובמידתיות, שאם לא כן, יכול ויהיה התובע זכאי להתפטר בדין מפוטר.
“שעה שעסקינן באב יחיד לקטין בן 11 שתלוי בו, העובדה שהתובע הועסק במשך כל תקופת עבודתו בנתבעת בסמוך לביתו ובכל מקרה של צורך יכול היה להגיע אל הילד ללא עיכוב, הינה נסיבה מהותית לתנאי עבודתו ויכולתו לעבוד באופן סדיר ושוטף לפרנסתו ופרנסת בנו… טול מתנאי עבודה אלו שחלו על התובע במשך כל שנות עבודתו, את אותה נגישות מיידית אל בנו הקטין (גם אם מדובר בנסיעה באוטובוס של חצי שעה בלבד), והרי לך שינוי מהותי בתנאי העבודה של התובע, העולה כדי הרעה מוחשית בתנאי עבודתו… “, כתבה השופטת.
השופטת דחתה כאמור את התביעה הנגדית של הנתבעת- ראשית נפסק, כי בנסיבות בהן הנתבעת כפתה על התובע את סיום העבודה, היא אינה יכולה לדרוש ממנו לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת, שנית נפסק כי המעסיקה לא הציגה כל ראיה בדבר הנזקים שלטענתה גרם לה התובע.
לפיכך נפסק, כי הנתבעת תשלם לתובע 61,413 שקלים בגין פיצויי פיטורים, הפרשי פדיון חופשה, דמי חגים והוצאות נסיעה ופיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה, זאת לאחר שדחתה תביעתו לתשלום דמי הבראה והפרשי גמול שעות נוספות. כן חויבה לשלם לו הוצאות של 6,500 שקל.
ב”כ התובע: עו”ד יקטרינה דונאיביץ’ ב”כ הנתבעת: עו”ד שלמה בכור
לפסק הדין בענין פריטיקו נ’ איי.אס.אס אשמרת בע”מ
למדור: דיני עבודה
אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
www.psakdin.co.il
