האם עובדת שפוטרה לאחר שעזבה את מקום העבודה ללא אישור, פוטרה שלא כדין ? בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קבע כי משנטשה העובדת את מקום העבודה ללא אישור, הרי שפיטוריה היו כדין והיא אינה זכאית לפיצויים.
התובעת, אישה חרדית ואם לארבעה ילדים קטנים, הועסקה במשרד עורכי הדין של הנתבעת בתפקיד מזכירה משפטית ומנהלת חשבונות. התובעת הגיעה לתפקידה באמצעות שירות התעסוקה, ולאחר פרק זמן של כחודשיים וחצי החליטה המעסיקה כי ברצונה להעסיק את התובעת באופן קבוע ובמסגרת הסכם ההעסקה היטיבה לא רק את שכרה של התובעת, אלא את כלל תנאי העסקתה, ובכלל זאת הותר לתובעת ליטול ימי חופשה רבים במהלך השנה אשר מרביתם קשורים ונובעים מאמונתה (ערבי חג, וימי חול המועד של החגים פסח וסוכות).
חמישה ימים לפני ערב חג הפסח, ביקשה התובעת מהמעסיקה יום חופש לצורך ניקיונות לקראת החג, וזאת טרם יציאתה לחופשה רצופה בת 11 יום. לטענת התובעת, המעסיקה לא נתנה לה תשובה חד משמעית אם כי הבהירה כי אינה מרוצה מהדבר, וביום המדובר, הגיעה התובעת למשרד בשעה 8:00 אולם הודיעה למעסיקה כי תוכל להישאר רק עד השעה 10:00, אז עזבה את מקום העבודה.
בו ביום שלחה המעסיקה לתובעת הודעת דואר אלקטרוני לפיה התנהגותה משמעה התפטרות מעבודתה. התובעת שבה למשרד רק לאחר חופשת הפסח, ואז לטענתה גילתה לראשונה כי הוחלפה בעובדת חדשה, שכן בהיותה אישה חרדית אין בביתה חיבור לאינטרנט.
לטענתה, היא למעשה פוטרה ע”י המעסיקה ולכן זכאית לפיצויים הנובעים מכך. עוד טענה התובעת כי הופלתה מחמת היותה חרדית ודרשה פיצוי של 50,000 ש”ח בגין פיטורים שלא כדין.
המעסיקה טענה כי התובעת נטשה את עבודתה ובכך למעשה התפטרה. לטענתה, היא היטיבה עם התובעת בתנאים מפליגים בהסכם העסקתה, ובכלל זאת מספר גדול של ימי חופשה, אולם לא היה באפשרותה לאשר לתובעת היעדרות ביום המדובר, ולכן יש לראות בהתנהלותה משום התפטרות.
השופט אילן סופר דחה כאמור את התביעה וקבע כי פיטורי התובעת היו כדין. הוכח, כך נפסק, כי התובעת לא קיבלה אישור מפורש להעדר או לקצר את יום העבודה, ומשעשתה כן על דעת עצמה, ביצעה הפרה משמעתית חמורה של הסכם העבודה. אמנם, פסק השופט, ממכלול הנסיבות עולה כי לא היה בכוונת התובעת להתפטר, אולם במעשיה הביאה לפיטוריה.
לעניין מועד כניסת הפיטורים לתוקף, נקבע כי יש לקבל את גרסת התובעת כי בהיותה חרדית, אין בביתה חיבור לרשת האינטרנט, ולכן היא קיבלה את ההודעה על סיום העסקתה רק לאחר שובה למשרד.
השופט דחה את טענת התובעת לקיומה של הפליה: “סבורים אנו כי נסיבות המקרה אינן מלמדות על הפליה כלשהי מצד הנתבעת. נהפוך הוא, הנתבעת הלכה לקראת התובעת כברת דרך משמעותית, העניקה לה ימי חופשה רבים בערבי חג ובחול המועד, כל אלו נועדו להקל על התובעת בהיותה חרדית” כתב השופט והוסיף כי התנהגותה החד צדדית של התובעת אף שוללת את זכותה לדמי הודעה מוקדמת.
המעסיקה חויבה לשלם לתובעת תשלומים עבור פדיון חופשה שנתית, הוצאות נסיעה ועוד, אך נקבע כי בנסיבות העניין, אין הצדקה לפסוק לטובת התובעת הוצאות משפט.
לפסק הדין בעניין תורג’מן נ’ ואש
למדור: דיני עבודה באתר פסק דין
המידע באדיבות אתר PsakDin אתר המשפט הישראלי – דיני עבודה, ביטוח, דיני חוזים ועוד.
