ללא מעט בבעלי עסקים בישראל, יש סיבה טובה להיכנס ללחץ. יהודה נסרדישי, מנהל רשות המיסים אמר לאחרונה, כי בשנת 2011 תפעיל הרשות פעילות מוגברת של אכיפה – ביקורות משולבות של אלפי עסקים בתחומי ניהול ספרים, שומה, הוצאה לפועל וחקירות.
אין המדובר על איומים בעלמא: המדינה סימנה את שיפור רמת הצייתנות בדיווח פעילות עסקית, כיעד רב חשיבות, ופעלה בשנים האחרונות לייעל באופן ניכר את מערך הביקורת. חוליות קומנדו, לצד תצפיתנים ואנשי מודיעין, הם מקצת מהאמצעים שעומדים כיום לרשות חוקרי רשות המיסים, במטרה להתמודד עם שיעור העלמות המס הגבוה בקרב בעלי העסקים בישראל – 24%. עו”ד עמית בר טוב, מומחה למיסוי אזרחי/פלילי ושותף במשרד עוה”ד בתרון, בר – טוב, מסביר, כי לצד חוסר המודעות של בעלי העסקים לכלל החובות שהחוק מטיל עליהם באשר בנוגע לרישום התקבולים, ישנם רבים שפועלים בשיטת מצליח, וסוברים לתמימותם “שלי זה לא יקרה”. לוקח להם מספר שניות להתעשת , לאחר שנציג רשות המיסים מציג בפניהם את התעודה, ועד שהם מספקים לו הסבר יצירתי מדוע התקבול לא נרשם. מצעד התירוצים רחב מאוד, אך יש לו מכנה משותף אחד, הוא אינו משכנע את המבקרים/החוקרים, וגורר בעקבותיו סנקציות במישור האזרחי שבסופו של תהליך ישפיעו על גובה המס שצריך לשלם העסק, בצד סנקציות במישור הפלילי שטומנות בחובן עונשי מאסר וקנסות.
בסיועו של עורך הדין בר –טוב, ליקטנו עבורכם שורת תירוצים של בעלי עסקים שנתנו לחוקרי הרשות, במהלך פשיטות שבוצעו בשנת 2010 : להזכירכם מדובר במבקרים/חוקרים של רשות המיסים.
ראשית כל, יש את בעלי העסקים, ששוכחים כי נציגי רשות המיסים שמגיעים לביקורת בעסקם, הם חוקרים. כך למשל, בביקור בנגריה בבית חנינה נראו ארונות קיר שנבנו ע”י הנגר, ולדבריו, הוא טרם קיבל תשלום מהלקוח בגין הארונות. החוקר צלצל מייד ללקוח שהודה כי שילם לנגר סך 2,500 ₪. במקרה אחר, בבדיקה יסודית במכון לקוסמטיקה, נמצא יומן נסתר בו נרשמו ההכנסות שאינם מתועדות בספרי העסק. הקוסמטיקאית טענה כי “זו שיטת העבודה שלי, לאחר מספר ימים אני מעבירה מהיומן לחשבוניות – לא במטרה להעלים”.
כל המשפחה מגויסת
בעלי עסקים רבים, נוטים לתרץ את אי הרישום תוך זריקת האשמה על בן המשפחה. כך למשל, בביקורת שנערכה בדוכן עוגיות בקניון במסגרתו הוברר כי לא נרשמו התקבולים בספרים, אמרה המוכרת “שסוף יום , בעלי, שעובד אצל גיסי, סופר את הכסף ואח”כ ממלא בחשבוניות מס/קבלות”. במקרה אחר, בביקורת בפיצוציה בטיילת בבת ים, טען המוכר “כי העסק שייך לאביו ובהתחלה עבדו עם קופה רושמת, אולם כשאביו חלה והפעילות הצטמצמה הם החזירו את הקופה, רושמים במחברת ובסוף היום רושמים קבלה”. לא רק המשפחה המצומצמת נתרמת לסייע – במכון לשטיפת מכוניות נצפו כלי רכב במהלך העבודה שלא נרשמו. בעל העסק טען שמדובר במכוניות של בני משפחתו שבאו לבקר. לדברי חוקרי הרשות, השוטפים זנחו את המכוניות בעיצומה של השטיפה ונמלטו מהמקום.
העלמה רומנטית
על אף ניסיונם הרב של החוקרים, לעיתים גם הם מתפלאים נוכח מקוריות הטיעון, ואפילו הרומנטיקה מהווה עילה לאי רישום תקבול. בדיווח של הרשות סופר על בעלת צימרים, שבבדיקת יומן האורחים וספר ההזמנות נמצא אי רישום תקבול, בעלת הצימרים הסבירה “שהלקוחה השאירה את התקבול במיקרוגל כי היא רצתה להפתיע את החבר שלה, ולכן היא שכחה לרשום את התקבול”.
רעות וחברות הם ערכים מקודשים, שלעיתים משתרבבים לתוך מסכת הטיעונים, מספר עורך הדין בר – טוב. בעלת חדרי אירוח במושב, טענה כי היא “עזרה לשכנים בתקופה קשה ולכן לא הספיקה לרשום את ההכנסות”.
רבים מעמידים פני תם
עו”ד בר טוב מציין, שלשון החוק קובעת מפורשות שניהול ספרים והוצאת קבלות הינן פעולות הכרחית בכל אימת שבעל העסק מקבל תקבול. על אף זאת, המציאות מלמדת כי רבים מתקשים לזכור את סדר הפעולות הנדרש ומעמידים פני תם. כך למשל, במהלך בדיקה שנערכה בקניון, נמצא כי התקבולים שהתקבלו בבית העסק עד לשעת הביקורת, לא נרשמו בספרים. המוכרים טענו “שאנחנו מוציאים קבלות רק למי שמבקש”. במקרה אחר, טען קבלן שיפוצים מדימונה, שהוא כלל לא ידע שעליו לפתוח תיק ולנהל ספרים. גם ההוראות ההלכתיות , מהוות עילה לאי רישום : מוכרת בחנות טענה “שבעלה שעוסק ברישומים הוא אדם דתי ובשבת הוא לא רושם”.
תחשבו טוב יותר
יש בעלי עסקים, שלא מתאמצים לספק תירוצים מקוריים, אלא ממחזרים את אלו שהם נתנו למורתם בתיכון, אומר עו”ד בר טוב. כך למשל, בעל חנות פירות וירקות גדולה שטען כי “נשפך לי קפה על הסרט הפנימי”. מנגד יש כאלו שהקדישו מחשבה רבה, לפני שתדרכו את עובדיהם כיצד לתרץ את אי הרישום. בקופה בדוכן למיצים טבעיים נמצא עודף. כשנשאל העובד לסיבת העודף השיב “שיש לו כפפת יד לשמירת סטריליות, לכן הוא מכניס חלק מהכסף לקופה מבלי להדפיס, וכשהוא מבצע סיכום הוא רושם את ההפרש שהצטבר”. במקרה אחר, תופרת מאשקלון טענה “כי יועץ מס אמר לה לרשום רק במחברת”.
למען בעלי העסקים שלא מכירים את הגדרת החוק באשר לחובת רישום התקבולים, ולמען אלו שבמרוצת הזמן שכחו, עורך הדין בר טוב, מפרט את תמצית ההנחיות: לשון החוק קובעת, כי כל התקבולים בעסק חייבים להירשם. חובה לרשום כל תקבול בנפרד, גם אם הוצאה בגינו תעודת משלוח. גם שיקים דחויים מהווים תקבול שיש לרשום באופן מיידי, אף אם קיים צפי שלא יכובדו. יש לרשום תקבול עסקי, אף אם התקבל מחוץ למקום העסק ובמקרה שכזה מומלץ להצטייד בפנקס חשבוניות.
נוסף על כן, יש לרשום את התקבול מיד עם קבלתו, סמוך לביצוע הפעולה, לפני שפונים לכל עיסוק אחר ואין לשרת את הלקוח הבא לפני שהסתיים רישום התקבול של הלקוח הקודם.
עם פתיחת העסק, חייב להימצא בו עובד המופקד על רישום התקבולים. בהיעדר הממונה על רישום התקבולים, חייבים המחליפים לרשום את התקבולים, מיד בלי להמתין לשובו.
יובהר, היעדרו של מנהל העסק או העובד הממונה על רישום התקבולים, לא יהווה סיבה מספקת לאי רישום תקבול. בכדי שבעל עסק/מנהל פעיל יוכל לטעון להגנות בפקודת מס הכנסה במקרה של אי רישום ע”י עובד, חובה עליו להוכיח כי נקט בכל האמצעים הסבירים בכדי לוודא כי העובדים מכירים ושולטים בנוהל רישום התקבולים.
לפיכך, מומלץ פעם בחודש להעביר הדרכה לעובדים ולהחתים אותם על הצהרה כי קיבלו הדרכה בקשר עם רישום התקבולים בעסק.
עמית בר-טוב, עו”ד, שותף במשרד בתרון בר – טוב עו”ד, בתחום עבירות מס, הלבנת הון, פירוקים הליכי הבראה ופשיטות רגל.
