העובדת נכנסה לשמירת הריון ומנוחה בבית. למרבה הצער, לאחר שהרופאים נאלצו להפסיק את ההריון, המעסיק סירב לקבל אותה חזרה לעבודה. ביה”ד קיבל את תביעתה וקבע כי “מדובר באפליה בוטה, ברורה וגלויה”.

ביום 1.4.2015 קיבל בית הדין האזורי בחיפה (כב’ הש’ פריימן) את תביעת התובעת, וקבע כי היא הופלתה בקבלה לעבודה כעורכת דין בחברה על רקע היותה אם דתיה לשלושה ילדים. בית הדין חייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך 50,000 ₪.

אין החופשה ניתנת לצבירה ואולם רשאי העובד, בהסכמת המעביד, לקחת רק שבעה ימי חופשה לפחות ולצרף את היתרה לחופשה שתינתן בשתי שנות העבודה הבאות.

עובד הורשע בכך שזייף הסכם עבודה כדי להוכיח יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה, שטענה כי הוא בכלל קבלן. למרות זאת השופטים העדיפו את גרסתו וקבעו כי הוא זכאי לפיצויים וזכויות נוספות.

בפסילת ספרים חייב פקיד השומה לבסס את השומה לפי מיטב השפיטה שהוציא לנישום על בסיס הנתונים הרלבנטיים לעסק וההיגיון הכלכלי.

ביה”ד האזורי לעבודה הכיר בנהג כנפגע עבודה, אף על פי שהכאבים בחזה החלו מספר שעות לפני האירוע.

לבני הזוג נולדו תאומים בהליך פונדקאות, שהצריך אותם לשהות בחו”ל למעלה ממאה ימים. בהחלטה חדשנית וחשובה ביותר החליט בית הדין לעבודה ששני הגברים זכאים למלוא הזכויות עבור הלידה.

אישה שפוטרה לאחר 9 חודשי עבודה תבעה פיצויים וזכויות סוציאליות בטענה שהמעסיקה פיטרה אותה כשהייתה בהיריון. טענת החברה כי ידעה על ההיריון רק חודשיים לאחר הפיטורים לא הועילה והיא חויבה לשלם לאישה כ-87 אלף שקל.

סכום חד פעמי שיועבר לחברת ביטוח או לגורם משלם אחר עבור עובד אשר טרם הגיע לגיל פרישה, יהיה פטור מניכוי במקור ולא ייחשב כהכנסתו של הפורש.

ביה”ד האיזורי לעבודה דחה ביום 12 באפריל 2015 את תביעתה של אמירה סגל לתשלום דמי אבטלה.לדעת ביה”ד, תשלום דמי הביטוח בעבורה במשך שבע שנים אינו יוצר עילה לקיומם של יחסי עבודה כיוון שמעורבותה בעסק נבעה ממעמדה כשותפה בעסקו של בעלה.