הגבלת העישון במקומות עבודה מקובלת היום בעולם המערבי, אשר נוכח לדעת כי תופעת העישון, לרבות העישון הפאסיבי, מביא לתחלואה והיעדרויות רבות מהעבודה. על השפעות התופעה מבחינת דיני עבודה – בכתבה הבאה.
ב-1991 אימצו 85% ממקומות העבודה בארצות הברית את המדיניות נגד עישון במקומות עבודה. הנתונים מארצות הברית מצביעים על כך שהגבלת עישון במקומות עבודה לא הביאה להפסדים כלכליים במפעלים בהם הופעלה ההגבלה, להיפך – העלות של עובד מעשן גבוהה מזו של עובד שאינו מעשן, עקב תחלואה והיעדרויות הקשורות עם עישון, ומוערכות בכ-1,200 דולר לאדם. בנוסף לעלות הנגרמת למקום העבודה כתוצאה ממחלות העובד מעשנים יוצאים להפסקות עישון ובכף מפסידים זמן עבודה.
בישראל 72% מהאוכלוסייה אינם מעשנים. בסקרי דעת קהל שנערכו ע”י האגודה למלחמה בסרטן והשירות לבריאות העובד של משרד הבריאות, נמצא כי 90% מכלל הנשאלים תומכים בהגבלת העישון במקומות העבודה, והנתון המעניין מצביע גם על תמיכה של 86% מקרב המעשנים. הגבלת עישון במקומות עבודה מקובלת כיום על מרבית המדינות בעולם המערבי. ברבות מהן הוכנסה ההגבלה כתוצאה מתביעות משפטיות נגד מעבידים עקב תחלואה מסרטן ומחלות לב, שנגרמו כתוצאה מעישון פסיבי במקום העבודה.
בישראל החוק למניעת העישון במקומות ציבוריים והחשיפה לעישון אוסר על עישון במקומות ציבוריים. מטרת החוק למנוע את העישון במקומות ציבוריים ואת חשיפת הציבור לעישון. בסעיף 15 לתוספת לחוק, נקבע כי “מקום עבודה” הינו מקום ציבורי לענין החוק למעט חלק ממנו שהוא חדר או אולם שהעישון הותר בתנאים המצטברים המפורטים להלן:
1. העישון מותר ב”חדר” או “אולם”.
2. העישון הותר במפורש על ידי אחראי במקום לאחר התייעצות עם העובדים (אלא אם כן כל מדובר בחדר שעובדים בו אך ורק מעשנים).
3. באזור העישון אין עובדים או אנשים שהם או חלק מהם אינם מעשנים.
4. קיימים באזור העישון סידורי אוורור תקינים.
5. העישון באזור העישון אינו גורם למטרד בחלקים אחרים של הבניין.
איפה אסור לעשן?
עיקר תכלית החוק – מניעת החשיפה לעשן הסיגריות מאנשים שאינם מעשנים. די בכך, שבאזור העישון הנבחר נמצאים עובדים או אנשים, שחלק מהם אינם מעשנים כדי לקבוע שהאזור אינו יכול להיות “אזור עישון”.
• אסור לעשן בחדר או אולם המשמש להרצאות, ישיבות וכד’.
• נפסק כי חדר מדרגות אינו יכול להיות “חדר” או “אולם” כדרישת החוק ואינו יכול לשמש כ”אזור עישון. חדר מדרגות של בניין, נועד לשימוש עובדי הבניין, ספקים ועוברי אורח המבקשים לעבור בין קומות הבניין ברגל ולא באמצעות המעלית אינו יכול להיות “אזור עישון” מאחר שהוא חושף את העולים והיורדים במדרגות למטרד העישון ולנזקי העישון הפסיבי. ת”א 039435/07 קסם מילניום נ’ מיקדן ספנות)
• כך גם פתרונות חלקיים כגון: הגדרת open space כאזור עישון, פתיחת חלונות בחדר בו מעשנים, מתן אפשרות לעשן בפינה מסוימת, כגון מסדרון, או הקצאת חדר עישון שהעשן ממנו בכל זאת מגיע לעובדים האחרים הינם מנוגדים לחוק.
• החוק לא מחייב את המעסיק להקים חדר עישון.
האחריות לקיום החוק:
• האחריות לקיום החוק מוטלת בראש ובראשונה על המעשנים עצמם. אדם המעשן בניגוד לחוק, חושף עצמו תביעה נזיקית אפשרית על ידי אדם שנפגע מהפרת החוק. בתביעה שהגיש לקוח כנגד עובדת שעישנה במקום ציבורי בניגוד לחוק, חייב בית המשפט את העובדת לפצות את הלקוח (ת”א 050433/07 דוביצקי אבי נגד דיזינגוף קלאב בע”מ והילה נחום).
החוק קובע אחריות גם על המעסיק.
במקרה בו עובדת תבעה את החברה בה עבדה בגין הפרת החוק למניעת עישון, נפסק כי למרות שבוצעו פעולות חלקיות מצד החברה למניעת העישון: כגון: פרסום מכתבים לעובדים ושילוט חלקי. מאחר שהחברה לא מנעה עישון בחדרים, בניגוד להוראות החוק, חויבה החברה לפצות את העובדת.
• בקובעו את גובה הפיצוי לה זכאית העובדת התחשב בית הדין בכך שמדובר במקום עבודתה של העובדת, בו תנאי העבודה נכפים עליה, ללא יכולת להרחיק עצמה מהעישון הפאסיבי (תק 002201/08 רעות פאר נגד תיאטרון ירושלים לאומנויות הבמה).
• בנוסף, האחריות לקיום החוק חלה גם על החברה המפעילה את הנכס. נפסק כי בבניינים הכוללים מקומות עבודה רבים הם “מקום עבודה” כהגדרתו בחוק וכולל את חדרי המדרגות והשטחים הציבוריים המשותפים בבניין. מצב שבו עובדים מעשנים בחדר המדרגות יכול לפגוע בעובדים ממקומות עבודה שונים הנמצאים באותו בניין. הכתובת במקרה כזה היא לא רק בעלי העסקים השונים אלא גם החברה שמפעילה את הבניין ואחראית עליו.
• לחברה המחזיקה בנכס יש גם חובה לקבוע שלטים המורים על איסור העישון ולהחזיקם במצב תקין. אי קיום החובה מהווה עבירה ויואשם בה גם כלאדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה מנהל פעיל, שותך (למעט שותף מוגבל) או עובד בכיר בחברה האחראי לאותו תחום, אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושהוא נקט את כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירת קיום החובה.
הכרה בעישון במחלה שהיא בגדר פגיעה בעבודה:
• במקרה שהובא בפני בית הדין לעבודה נקבע שהתובע לא היה יכול “להימלט” מן העישון הפאסיבי ונחשף לעשן כבד של העובדים הסובבים אותו במשך כחצי שנה. בית הדין לעבודה קבע כי מחלה שממנה סבל התובע הוחמרה כתוצאה מחשיפתו לעשן הסיגריות במשך כחצי שנה. בית הדין פסק כי עישון פסיבי במקום העבודה עלול לגרום למחלה שהיא בגדר פגיעה בעבודה (ב”ל 1896/01) פיטורים בשל תלונה של עובד על אי קיום החוק.
• עובד הגיש תלונה למשרד הבריאות על כך שעובדים מעשנים בתוככי המפעל בו עבד, ללא הגבלה וזאת לאחר שהנהלת המפעל לא פתרה את תלונותיו.
• העובד פוטר בשל פנייתו למשרד הבריאות.
• נפסק כי במקרה כאמור קמה לעובד ההגנה מכוח חוק הגנה על עובדים והוא זכאי לפיצויי ללא הוכחת נזק בגין הפיטורים שלא כדין (עב’ 6817/04 קומלוש נגד א.א. גדסי תבניות בע”מ). האם בהצעת עבודה יכול מעסיק לדרוש שהמועמד לא יעשן בזמן העבודה?
• חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על מעביד להפלות בין עובדיו או בין מועמדים לעבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים בקבלה לעבודה, תנאי עבודה, קידום בעבודה, הכשרה או השתלמות מקצועית, פיטורים או פיצויי פיטורים.
• החוק אינו מתייחס לעישון כאל פרמטר שאסור להפלות בגינו ולכן לדעתי מעסיק יכול לדרוש ממועמד שלא לעשן בזמן העבודה.
• הנושא טרם נבחן בית הדין לעבודה.
האם ניתן לפטר עובד שמתחיל לעשן לאחר שהתחיל לעבוד?
• ככל שהעובד אינו מעשן בשעות העבודה -הרי שלפטר אותו בגלל שהוא מעשן זו פגיעה בפרטיותו. ככל שעבודתו לא נפגעת- זוהי אינה עילה לפיטורים.
• ככל שעבודתו נפגעת כתוצאה מהעישון, אזי ככל עובד אחר שאינו עובד לשביעות רצון המעסיק- ניתן לפטר אותו.
• הנושא טרם נבחן בבית הדין לעבודה.
האם מעסיק חייב לאפשר לעבוד לצאת העובד ל”הפסקת עישון”?
• חוק שעות עבודה ומנוחה קובע כי ביום עבודה של שש שעות ומעלה תופסק העבודה למנוחה של 3/4 שעה לפחות בכללה הפסקה רצופה של 1/2 שעה ביום.
• קיים היתר של שר התמ”ת הקובע שעובד שאינו עובד בעבודת כפיים 6 ימים בשבוע מותר להעסיק 8 שעות ללא הפסקה ובמקום שעובדים 5 ימים בשבוע בעבודה שאינה עבודת כפיים – מותר להעסיק 9 שעות ללא הפסקה.
• בהפסקה הרצופה שאורכה 1/2 שעה רשאי העובד לצאת ממקום העבודה וההפסקה לא תחשב כחלק משעות העבודה, אלא אם כן נוכחותו של העובד במקום העבודה היא הכרחית לתהליך העבודה והוא נדרש להישאר בעבודה ואז ההפסקה תחשב לחלק מיום העבודה.
• מעבר לכך קובע חוק שעות עבודה ומנוחה שעובד רשאי להתפלל במהלך יום עבודתו בהתאם לדרישות דתו ובהתאם לצורכי העבודה ואילוציה.
• החוק קובע בנוסף כי עובד זכאי במהלך יום עבודתו להפסיק את עבודתו לשם שימוש בחדר השירותים בהתאם לצרכיו.
• הוראה דומה אינה קיימת לגבי הפסקות עישון ומכאן שאין למעסיק חובה לאפשר לעובד לצאת להפסקת עישון מעבר להפסקות המפורטות לעיל.
עו”ד דגנית לפידור זינגר הינה מומחית לדיני עבודה ממשרד לפידור ושות’.
