המאמר להלן דן בנושא רכיבי השכר אשר יילקחו בחשבון לענין חישוב פיצויי הפיטורים.
על פי תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ”ד 1964 (להלן – התקנה), הרכיבים שיובאו בחשבון שכר עבודה לענין פיצויי פיטורים הינם – שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית ותוספת מקצועית. עפ”י התקנה, למעט רכיבים אלה לא תובא “תוספת” אחרת בחשבון.
בדב”ע מב/44-3 גולדברג נ. עיריית בת ים (פד”ע י”ג 338), נקבע כי על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה “תוספת” ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם לא מתקיים התנאי או משתנה המצב – חדל התשלום.
יש לציין, כי נטל השכנוע כי תשלום מסויים המכונה “תוספת” מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה, הוא על העובד.
השאלה היא אימתי יראו תוספת כחלק משכר העובד? בענין זה ניתנו פסקי דין רבים המפרשים ומפרטים מקרים שונים. להלן מספר דוגמאות:
שווי שימוש – בדב”ע נב/3-19 מרקוס בן יפלח נ. פולגת תעשיות בע”מ, נפסק כי הכנסה זקופה או שווי אינה שכר עבודה, אינה הכנסה בעין או בכוח, ואינה רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים. לפיכך, טובות הנאה רבות שמקבל עובד ואשר בגינן משתלם מס, אינם רכיב לענין חישוב פיצויי פיטורים (לדוגמה: שווי מתנות, שווי שימוש, שווי ביגוד וכדומה). כלומר, הרכיב של “שווי שימוש” לא ילקח בחשבון לענין פיצויי פיטורים.
גילום שווי שימוש – בבג”צ 4838/03 קרן קיימת לישראל נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח’ (מיום 17.1.2005), נפסק כי סכום מגולם שהוסף למשכורתו של העובד, בעקבות טובת הנאה שניתנת לעובד, הינו תוספת מותנית בתנאי, ונחשב כ”תוספת”, ולכן אין להכליל רכיב זה בחישוב לענין פיצויי פיטורים (בג”צ זה שינה את הלכת פסק הדין מרקוס נ. פולגת הנ”ל בהקשר לרכיב הגילום).
עמלה/ פרמיה/ בונוס – כאשר מדובר בתוספת עמלות למשכורת שהינה בשיעור מסויים מן המכירות שביצע העובד, יש לפנות לענין זה, לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ”ד 1964. עפ”י תקנה 9 הנ”ל, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד ששכרו משתלם בעמלות, יש לקחת בחשבון את שיעור משכורתו הבסיסית האחרונה בתוספת הממוצע של שיעור העמלות שקיבל העובד במשכורתו במשך 12 חודשי עבודתו האחרונים.
בע”ע 170/03 יוסי עזרא נ. יה”ב פרוייקטים ומיחשוב (ניתן ביום 15.11.2004), פסק בית הדין הארצי לעבודה כי גם פרמיה הדומה במאפיניה לעמלה היא תוספת שיש להכלילה בחישוב פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת.
בע”ע 300327/98 אטקה בע”מ נ. דוד רטר, נפסק כי בונוס או פרמיה שאינם ניתנים על בסיס תפוקה אישית, אלא על בסיס תפוקת קבוצת עובדים, אינם מהווים רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים (אך יכללו בחישוב פדיון חופשה).
בע”ע 76/06 מרדכי גימלשטיין נ. יזמקו בע”מ (מיום 6.5.2008), נפסק כי תקנה 9 הנ”ל חלה על תשלומים ששיעורם נגזר מהפדיון. כאשר מדובר בבונוס אישי המשולם בעד ביצוע יעד מכירה אישי וכן כאשר מדובר בבונוס רווחיות המותנה ברווחי המעביד – רכיבי שכר אלה אינם חלק מהשכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
משכורת 13 – בדב”ע לב/21-3 נפסק כי משמשכורת 13 לא באה במנין הרכיבים שנמנו בתקנה הרי שאין להביאה בחשבון לפיצויי פיטורים. בדב”ע נג/223-3 נקבע כי כוונת המחוקק היתה מלכתחילה, ונשארה עד היום, כי אין להביא בחשבון לענין חישובם של פיצויי פיטורים את משכורת 13.
אחזקת רכב – כל עוד מדובר בתשלומים המשמשים החזר לכיסוי הוצאות הרכב של העובד, ומותנים בתנאי, הם לא יחשבו כחלק מהשכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.
אולם, אם יוכח כי התשלום שכונה “אחזקת רכב” היה למעשה חלק מהשכר הרגיל של העובד שנעטף באיצטלה של החזר הוצאות רכב, ייחשבו אלה כשכר רגיל לצורך החישוב. כך נקבע בדב”ע נד/243-3 (פד”ע כח 83).
שעות נוספות – בהקשר של תוספת שעות נוספות נקבע בפסיקה כי במצב שבו עובד עובד מדי פעם בשעות נוספות, הרי שמדובר בתשלום מותנה (בתנאי שיעבוד את אותן השעות הנוספות), ואז אין לכלול את התשלום בגין השעות הנוספות.
גם במצב שבו משתלמת לעובד תוספת שעות נוספות גלובלית, והעובד ביצע שעות נוספות בפועל, לא יבוא התשלום בגין השעות הנוספות הגלובליות במסגרת “שכר היסוד” לצורך חישוב פיצויי הפיטורים (דב”ע נו/224-3).
רק במקרה שבו משולמת לעובד תמורת שעות נוספות פיקטיבית (גלובלית או עפ”י פרמטר אחר) והעובד אינו עובד כלל שעות נוספות הרי שמדובר בתשלום שאינו מותנה בתנאי כלשהו, ולפיכך ייחשב כחלק משכר היסוד ולא כתוספת.
דמי הבראה – ככלל דמי הבראה לא יחשבו כחלק משכר היסוד לצורך חישוב פיצויי פיטורים, גם אם שולמו מדי חודש בחודשו ובתנאי שהם משקפים תשלום דמי הבראה אמיתי ולא פיקטיבי. בתב”ע נד/762-3 נילי לוי חיים נ. י.א.ן. יועצים בע”מ, נידון מקרה שבו שולמו לעובדת דמי ההבראה מידי חודש בחודשו אך בסכום כמעט כפול מהסכום שהמעביד חייב בו מכוח צו ההרחבה.
בית הדין קבע כי אין זה מתקבל על הדעת כי המעביד יתנדב לשלם לנילי דמי הבראה בשיעור העולה בהרבה על השיעור שנתחייב בו מכוח הדין, ולפיכך נקבע כי רכיבי ההבראה בתלושי השכר היו למעשה חלק משכרה של נילי, לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
תוספת משמרות – בע”ב 912684/99 בלקין דמיטרי נ. נ.י.א. עבודות מתכת בע”מ, נפסק כי בחישוב פיצויי הפיטורים יש להביא בחשבון את השכר ששולם לעובד בעד שעות העבודה במשמרת לילה, אולם יש להעמיד את השכר בעד אותן שעות על גובה שכר העבודה הרגיל, בנטרול התוספת ששולמה לתובע בעד עבודה במשמרת לילה.
כמו כן, בע”ע 701/07, 738/07 חברת החשמל לישראל בע”מ נ’ שלומי תורג’מן, ניתן ביום 3.3.2009, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי תוספת משמרות אשר שולמה לעובד מדי חודש בחודשו עבור משמרות שביצע בפועל, כאשר התשלום השתנה מחודש לחודש בהתאם למספר המשמרות שבוצעו, הינה תוספת אמיתית. בית הדין קבע כי התמורה ששולמה לעובד עבור תוספת המשמרות היתה תשלום המותנה בביצוע בפועל. לפיכך, על אף שביצוע המשמרות הינו חלק מהתפקיד, אין מקום לראות את “תוספת המשמרות” כחלק משכרו הרגיל הקבוע של העובד לענין הפרשת זכויות למבטחים.
תוספת בעד עבודה בשבת/בחג – נראה כי בחשבון פיצויי הפיטורים יש לקחת בחשבון רק את גובה שכר העבודה הרגיל, ולא לכלול את התוספות המשתלמות בעד העבודה בשבת/בחג.
המאמר באדיבות עו”ד הילה פורת, מנהלת ובעלת משרד עורכי דין הילה פורת ושות’ המתמחה במתן שירותים משפטיים מגוונים למעסיקים בתחום דיני העבודה, מנהלת הפורטל “עולם העבודה” ומחברת הספרים : ” דיני עבודה – המדריך המלא” ו-“חוזים והסכמים בדיני עבודה”.
לאתר האינטרנט של עו”ד הילה פורת: http://www.hilaporat.co.il
