אל על חתמה עם המאמנת על הסכם שלפיו היא תועסק כעצמאית. בסיום ההעסקה היא הגישה תביעה ובית הדין לעבודה קבע שלפי המבחנים השונים התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.
השופט דורי ספיבק קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה שהועסקה כמאמנת בחדר כושר של אל על במשרדים בנתב”ג. האישה הועסקה במשך 22 שנה במעמד של עצמאית. לאחר שאל על פיטרה אותה היא תבעה הכרה ביחסי עובד-מעסיק. השופט קבע כי כפות המאזניים נוטות לכיוון הכרה ביחסים וחייב את אל על לשלם פיצויי פיטורים וזכויות נוספות.
התובעת סיפרה כי הועסקה בחדר כושר הממוקם במשרדי אל על בין השנים 1996-2017. חדר הכושר מופעל לרווחתם של עובדי אל על וממוקם במשרד הנהלת החברה בנמל התעופה בן גוריון. היא ביצעה את תפקידה חמישה ימים בשבוע במשך 3-6 שעות ביום.
עם תחילת העסקתה נמסר לה מסמך בו הוגדר מעמדה כעצמאית. בהסכם צוין כי במסגרת עבודתה עליה להעביר שיעורי התעמלות לגברים ולנשים ארבע פעמים בשבוע. שכרה בתחילת הדרך היה 25 שקל לשעה ובהמשך הועלה ל-50 שקל לשעה.
ב-2017 היא הוזמנה לשיחה אצל ראש אגף משאבי אנוש בה נמסר לה כי אותרו ליקויים בחדר הכושר וכן בעיות שונות בתפקודה כמו אי תיוק תצהירי בריאות, קבלת מתאמנים שלא נרשמו ועוד. בהמשך לכך העסקתה הסתיימה.
בעוד התובעת טענה כי יש להכיר ביחסי עובד-מעסיק וכי היא זכאית לפיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שלא שולמו לה, הנתבעת טענה כי מדובר בספקית שירותים עצמאית.
כמעט ללא שינוי
סגן נשיאת בית הדין לעבודה בתל אביב, השופט דורי ספיבק, הפעיל את מבחן ההשתלבות ומבחני המשנה שנקבעו בפסיקה וקבע כי אף שיש שיקולים לכאן ולכאן, כפות המאזניים נוטות לכיוון הכרה בתובעת כעובדת.
הוא ציין שהתובעת הועסקה באופן אישי במשך 22 שנה ברציפות, באותה עבודה ובאותו חדר כושר. כלומר, בניגוד למקרה טיפוסי של ספק שממנו מוזמנים שירותים בהיקף משתנה, מהתובעת “הוזמן” כמעט ללא שינוי אותו שירות במשך שנים.
כמו כן, התובעת נדרשה לספק את שירותיה רק לעובדי החברה ובמסגרת שעות עבודה קבועה ולא גמישה שהוכתבה לה על ידי הנתבעת.
השופט ציין שכל הציוד בחדר הכושר נרכש על ידי אל על ואף תוחזק על ידה באופן שוטף.
עוד הוא כתב כי אל על נהגה בתובעת כעובדת מן המניין. כך בין היתר היא אפשרה לה לאכול בחדר האוכל, העניקה לה כרטיסי טיסה בהנחה, והיא הוזמנה לאירועים שונים. כמו כן, הוכח כי הכנסותיה של התובעת מעבודתה כמדריכת כושר במשרדי החברה היוו את עיקר הכנסתה.
השופט הבהיר כי לא הוכח שלתובעת ניתנה אפשרות לבחור בין העסקה כעובדת או כעצמאית ולא ניתן לקבוע כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב בהקשר הזה.
בנסיבות אלה פסק השופט לטובת התובעת פיצויי פיטורים בסך 110,000 שקל וכן פיצוי בגין זכויות סוציאליות שלא שולמו לה. בסך הכל חויבה אל על לשלם לתובעת 181,445 שקל בתוספת הוצאות בסך 15,000 שקל.
תביעה נגדית שהגישה אל על התקבלה חלקית והתובעת תשלם לה פיצוי על הפסדי הכנסה (עבור מתאמנים שלא נרשמו) בסך 4,800 שקל ופיצוי בגין דיווח על שעות שלא בוצעו בסך 4,950 שקל.
- ב”כ התובעת: עו”ד מורן מתיתיהו אדרי
- ב”כ הנתבעת: עו”ד יעל רובינשטיין
תיק 4877-05-18
