העובדת הוצאה לחל”ת ללא אישור מהממונה על חוק עבודת נשים. בית הדין לעבודה התחשב בכך שהמעסיקה הייתה מקבלת אישור לו רק הייתה מבקשת
בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה של עובדת שהוצאה לחל”ת בעודה בהריון ולא הוחזרה לעבודה וחייב את המעסיקה שלה לשלם לה כ-95,000 שקל פיצויים. סגן הנשיא השופט צבי פרנקל קבע שמדובר בפיטורים ללא היתר כפי שנדרש בחוק עבודת נשים. עם זאת, בקביעת שיעור הפיצויים הוא התחשב בעובדה שמדובר היה בתקופה של אי וודאות בה עסקים רבים נסגרו, וסביר להניח שאם המעסיקה היתה פונה לממונה היא היתה מקבלת היתר לפטר את העובדת.
התובעת הועסקה כחשבת כמויות בחברה לעבודות עפר ותשתיות מדצמבר 2018 ועד לחודש מרץ 2020 אז הוצאה לחל”ת. באותה תקופה היא הייתה בהריון, ובאוגוסט 2020 היא ילדה.
בתביעה היא טענה שעם פרוץ משבר הקורונה הוצע לה לעבור לעבודה בחצי משרה וכשסירבה הוצאה לחל”ת, אף שהודיעה לפני כן לאחד ממנהליה על ההיריון.
לטענתה, עקב ההיריון חלה הגבלה על פיטוריה, כמו גם על פגיעה בהיקף משרתה, והוצאתה לחל”ת ללא היתר נעשתה בניגוד לחוק. עוד היא טענה שההודעה על הוצאתה לחל”ת כמוה כהודעת פיטורים. לכן ביקשה העובדת לקבל פיצויי פיטורים, פיצוי על אי הודעה מוקדמת, הפסדי שכר, דמי הבראה ופיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים.
הנתבעת טענה שהעובדת כלל לא פוטרה ולא הייתה כוונה לפטרה, אלא רק הוצאה לחל”ת ביחד עם עובדים נוספים בעקבות צמצום פעילות החברה בזמן הקורונה. מנהל הנתבעת הסביר כי לא החזיר את התובעת לעבודה כדי לשמור על בריאותה, ולדבריו הוא “לא זוכר בדיוק” אם ידע שהיא בהריון כשהוציא אותה לחל”ת.
היה מקבל היתר
השופט צבי פרנקל ציין שמהחומר שהוצג בפניו עולה שמנהלי הנתבעת ידעו שהתובעת בהריון ובכל זאת הוציאו אותה לחל”ת, ומדובר בפיטורים ללא היתר בניגוד לחוק.
נקבע, כי על הנתבעת לשלם לתובעת את שכרה מהיום בו הוצאה לחל”ת עד למועד הלידה, וכן עבור 60 ימים נוספים שלאחר תום חופשת הלידה, ובסך הכל מדובר בשישה וחצי חודשים.
השופט ציין כי החוק קובע שעובדת שפוטרה בניגוד לחוק תקבל פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע לה במהלך התקופה המזכה, אולם לבית הדין יש שיקול דעת להפחית את סכום הפיצוי מטעמים מיוחדים.
במקרה זה קבע השופט, יש להסתפק בפיצוי שווה ערך ל-125% כיוון שמדובר בתקופה של תחילת הקורונה בה הייתה אי וודאות, עסקים רבים נסגרו ועובדים רבים הוצאו לחל”ת. כמו כן, יש להניח שאם המעסיקה היתה מבקשת היתר מהממונה להוציאה לחל”ת באותה תקופה היא הייתה מקבלת אישור.
בסופו של דבר נפסקו לתובעת 94,762 שקלים בגין הפרשי שכר ופיצוי לפי חוק עבודת נשים, הפרשי פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, וכן 3,500 שקל הוצאות ושכ”ט עורך דין.
ב”כ התובעת: עו”ד יקיר שקרצי
ב”כ הנתבעת: עו”ד שפיק אבו האני
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פסקי דין קשורים
א’ נ’ א.ת אלעוברה תשתיות בע”מ
