ביה”ד האזורי (ב”ל 1659-09-19) קיבל ביום 11/03/2021 את תביעתה של הילה אסקיו (להלן: המבוטחת) לפיה גמלת התלויים שתשולם לה תהיה מבוססת על הכנסתו של בן זוגה בשנה בה נפטר (להלן: המנוח) לפי השומה שהגיעה לביטוח הלאומי לאחר הפטירה. זאת בהסתמך על הדיווחים הגבוהים למע”מ באותה שנה, ובשונה במובהק מהמקדמות שדווחו לביטוח לאומי ברבעון שקדם לפגיעה.
רקע חוקי
תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ”ד – 1984 קובעת במקרים מסוימים: “אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה כהכנעה לפי שומה סופית…” (להלן: גמלה חוסמת).
במקרים שבהם חלה התקנה, המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל”ל) לא יחשב הפרשי שומה לשנה שכוללת את הרבעון שלפני הפגיעה, ולא יתקן את הגמלה.
רקע עובדתי
בן זוגה המנוח של המבוטחת היה שכיר ועצמאי בתחום הסנפלינג, כאשר הכנסתו משכיר הלכה ופחתה ומנגד הכנסתו כעצמאי, גדלה. בכל שנת 2017 לא הייתה לו כבר כל הכנסה כשכיר.
בשלהי 2017, נפגע בתאונת עבודה ונפטר. למבוטחת וילדיה אושרה גמלת תלויים שהתבססה על שומה לשנת 2015, בה הופיעה הכנסה חייבת של 54,000 ₪.
בהמשך, טרם האירוע, נתקבלה בידי המל”ל גם שומת המס לשנת 2016, והגמלה תוקנה בהתאם לפי שנת 2016 – לפי סך הכנסה חייבת של 78,825 ₪.
טענת המבוטחת לבסס הגמלה עפ”י ההכנסות החייבות שדווחו בשומה לשנת 2017, ע”ס 163,771 ₪, נדחתה ע”י המל”ל, בהסתמך על הוראות תקנה 11 – גמלה חוסמת.
טיעוני המבוטחת
המל”ל התעלם מנתוני הכנסת המנוח ל-2017 כפי שצוינו לעיל ודווחו בזמן אמת, בהתאם לדיווחי מע”מ.
אמנם המנוח לא הגיש בקשה להגדלת מקדמות ל-2017, עם זאת, בדיעבד ניתן לטענתה להסיק “עפ”י השכל הישר”, כי גובה הכנסותיו כעצמאי התבררו לו לקראת סוף השנה, וטרם הספיק לעדכן בשל החגים.
זאת ועוד, לטענתה, בני משפחתו של המנוח חויבו לאחר פטירתו בתשלום הפרשי שומה לשנת 2017 בהתאם לשומת מס הכנסה, דבר שמצביע על הכרה בהכנסות אלה כהכנסות אמת, אך מאידך לא התאים המל”ל את הגמלה בהתאם לכך.
יש ליתן החלטה על פי פס”ד סדיק בביה”ד הארצי, שם נקבע כי “אם ידו של מבוטח או מי מטעמו לא גרמה להגדלת השומה הסופית לאחר התאונה, אין מקום להפעיל את תקנה 11…”
טיעוני המל”ל
שומת 2016 היא זו שעמדה מול עיני המל”ל טרם האירוע. שומת 2017 התקבלה רק בשנת 2018.
תקנה 11 – גמלה חוסמת, הינה הוראה ברורה, ויש לישמה כלשונה.
הדיווחים היחידים שהיו בזמן אמת והצביעו על גידול בהכנסות היו דיווחי מחזורי עסקאות למע”מ. נקבע כבר מספר פעמים לרבות בהלכות בביה”ד הארצי, כי הנתון הרלוונטי הוא הכנסה חייבת (הכנסות בניכוי הוצאות). קרי, גידול במחזור ההכנסות אינו מספק ואינו רלוונטי.
על פי הפסיקה, העדר טענה לחוסר תום לב, וכן סבירות גידול ההכנסות – אינן מספיקות, ואינן עילה לסטות מהוראת תקנה 11.
צוטטו והובאו מספר הלכות בביה”ד הארצי התומכות בעמדת המל”ל, ולטענתו פס”ד סדיק הינו “חריג שבחריג, ואינו חל במקרה שבנדון”.
פסק הדין
מכיוון שהמנוח נפטר בשלהי 2017 , אין חשש לטענת הגדלת הכנסות (כנראה לאור דיווחי מע”מ בזמן אמת).
מאוזכרות הלכות ביה”ד הארצי: אלמקיס, דורושקביץ ועוד, שם צוין בין השאר כי סטייה מתקנה 11, יכול שתיעשה במקום בו המבוטח מסר למל”ל או למס הכנסה, טרם קרות התאונה דו”ח עדכני בנוגע להכנסתו. עוד צוין כי סטייה מתקנה אפשרית במקרים חריגים בהם מועד הפגיעה אינו ברור, כגון מקרה שבו הפגיעה היא תוצאה של מיקרו טראומה, והוא נקבע בדיעבד, לפי שיקול דעת רפואי, לתקופה רטרואקטיבית.
עם זאת, ולמרות שהכנסותיו בשנת 2017 גדלו באופן משמעותי, המנוח לא תיקן את המקדמות לשנת מס זו בזמן אמת, אף שיכול היה לעשות כן בכל רגע נתון.
ביה”ד מציין כי המנוח דיווח על הכנסותיו למע”מ, “ולכן יש להניח כי לא ניסה להשתמט מתשלום גם לביטוח הלאומי, גם אם בפועל לא ביקש להגדיל את המקדמות בזמן אמת”.
ביה”ד מודע לקביעה בהלכת דורושקביץ כי “דו”ח הכנסה עדכני, אין משמעו דוחות מע”מ, באשר אלה משקפים מחזור עסקאות ולא את ההכנסה”.
על אף זאת, ביה”ד נוקט גישה מקילה ופוסק: “לפיכך, ואף שהגשת דו”ח מע”מ כשלעצמה אינה מהווה אינדיקציה מספיקה ע”פ הפסיקה, נראה כי ניתן לקבוע כי לאור הדיווח לרשויות האחרות – כי לא היו לו כוונות להעלים הכנסות, וכי התקיים התנאי שבפס”ד דורושקביץ כי “במועד הגשת הדו”ח העדכני לא ידע המבוטח כי תהיה לדו”ח זה השפעה על שיעור גמלאותיו בגין הפגיעה בעבודה”, לצורך סטייה מתקנה 11. זאת גם בהתחשב בעובדה שלא מדובר בנפגע המנסה לשנות באופן מלאכותי לאחר הפגיעה את הכנסותיו, אלא באדם שנפטר כתוצאה מתאונת עבודה ושלא דווחו עיסקאות מעבר למועד זה”.
“במקרה חריג זה הנכון הוא שהספק שנוצר יפעל לטובת המנוח, וכן לכל הפחות לא ניתן לומר כי היה ניסיון להגדיל את ההכנסות לאחר הפגיעה”.
בשולי הדברים
תמוהה בעיננו החלטת ביה”ד האזורי לבסס את גמלת התלויים עפ”י הגידול בדוחות מע”מ, חרף העובדה שנוצרה בעניינו “גמלה חוסמת”, והדבר מצוי בניגוד ברור להלכות שקבע ביה”ד הארצי כמתואר לעייל (ראה לעניין זה מבזקי מס, 711, 634, 752, 806 – הקביעות היו חד משמעיות: ללא הגדלת מקדמות טרם התאונה אין בסיס לקבלת הדו”ח לאחר התאונה).
ניתן להניח כי המל”ל יגיש על פס”ד זה ערעור לביה”ד הארצי.
יצוין כי ביום 5/4/2021 פרסם המל”ל חוזר מס’ 1438 באתרו, שעניינו חובת רישום מוקדם של עצמאי, כעובד עצמאי במל”ל, וכן עניין הגמלה החוסמת והחובה לעדכן גידול במקדמות בזמן אמת, כתנאי להגדלת גמלה עתידית.
