בית הדין לעבודה פסק שהחברה בה הועסקה העובדת שילמה לה שכר הנמוך באלפי שקלים משכר ששולם לגברים שביצעו את אותו תפקיד. החברה תפצה את העובדת בכ-132,000 שקל.
השופטת הבכירה עידית איצקוביץ קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה אישה שעבדה בחברה פרטית לביצוע פרויקטים ותכנון תשתיות. העובדת טענה שבינה לבין עובדים גברים שעבדו יחד עמה בחברה היו פערי שכר משמעותיים. החברה טענה שהיו טעמים ענייניים לפערי השכר. השופטת קבעה שהחברה לא הציגה הבדל מהותי בין נתוני העובדת לבין נתוני הגברים שמילאו את התפקיד כך שהשכר הנמוך ששולם לה היה רק בשל היותה אישה.
התובעת סיפרה כי עבדה אצל הנתבעת בין השנים 2012-2015 ופוטרה בשל צמצומים. בתחילת העסקתה שכרה עמד על 14,000 שקל וב-2013 הועלה שכרה ל-18,000 שקל.
לטענתה, במסגרת תפקידה כמתאמת פיתוח עסקי זכתה להערכה רבה בקרב הממונים עליה ובעקבות זאת, בסוף פברואר 2014 היא קודמה ומונתה למנהלת פרויקט בניית גוף שיווק ופיתוח מכירות.
לקראת סיום עבודתה בשל הליכי הצמצום התברר לה כי הופלתה לרעה וכי קיים פער בין שכרה לשכרם של עובדים אחרים באותו תפקיד או בתפקידים שווים.
היא גילתה כי העובדים שהיא החליפה בתפקידיה השונים בחברה ואלה שהחליפו אותה (כולם גברים) קיבלו שכר גבוה ממנה משמעותית. בנוסף, אף עובדים אחרים שביצעו עבודות שוות ערך במחלקות מקבילות, גם הם כולם גברים, השתכרו שכר גבוה משמעותית ממנה. לטענתה, שכרם של אותם עובדים עמד על כ-28,000-33,000 שקל כך שהפערים עמדו על 10,000-15,000 שקל.
החברה טענה מנגד כי התפקידים שאותם ביצעה התובעת אינם שווי ערך לתפקידי העובדים שאליהם היא מנסה להשוות את עצמה. לטענתה, לא היה כל קשר בין מגדרה של התובעת לבין שכרה ותנאי העסקתה.
לדבריה, היה שוני מהותי בין תפקידי התובעת לבין תפקידי העובדים האחרים. זאת בין היתר מבחינת היקפי האחריות הנגזרים ממהות התפקידים, הסמכויות הנלוות להם, מספר הלקוחות שהיו תחת טיפול העובדים, היקפי התקציבים שהיו תחת אחריותם ועוד.
היא הוסיפה כי ניסיונם של העובדים האחרים, השכלתם הרחבה והוותק שלהם עולים משמעותית על אלה של התובעת ופרמטרים ענייניים אלה השפיעו על קביעת תנאי העסקתם.
נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה, שהצטרפה להליך, טענה כי תופעת פערי השכר בישראל עודנה שכיחה. לדבריה, די בכך שהתובעת הראתה שעובד החליף אותה בתפקיד וכי המעסיקה אישרה ששכרו היה גבוה יותר כדי להעביר את הנטל למעסיקה להוכיח שלא הפלה.
שיקולים לא ענייניים
השופטת הבכירה עידית איצקוביץ מבית הדין לעבודה בתל אביב קבעה כי העובדת עמדה בנטל הראשוני המוטל עליה מכוח חוק שכר שווה לעובדת ולעובד והוכיחה שמדובר באותן עבודות שעבורן שולם שכר שונה כך שהנטל עובר לחברה להראות שהפער נבע משיקולים לגיטימיים.
היא הוסיפה כי נציגי החברה חזרו על גרסתם שהפערים בשכר נובעים מוותק, ניסיון קודם והשכלה, אך הם לא הביאו אסמכתאות לכך.
עוד הבהירה השופטת כי העובדה שהחברה לא הציגה מדיניות ברורה כיצד היא קובעת אילו תארים רלוונטיים לענייני השכר מטה את הכף לקביעה ששכרה של התובעת נקבע על סמך שיקולים לא ענייניים.
השופטת פסקה לטובת התובעת פיצוי של 48,000 שקל על פערי השכר ועוד 50,000 שקל לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. עוד נפסקו לטובתה 15,398 שקל בגין הפרשי נסיעות והפרשות לפנסיה ושכ״ט עו״ד והוצאות בסך 20,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 969-08-15
ב״כ התובעת: עוד״ ערן גולן
ב״כ הנתבעת: עו״ד חיה ארמן, עו״ד גריגורי דנוביץ׳ ועו״ד מעין רז
ב״כ הנציבות: עו״ד מיראל נח׳ול ועו״ד אסתי לוטבק קופל
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
