ביה”ד האזורי לעבודה (ב”ל 17730-01-19) קיבל ביום 22 באוקטובר 2020 את תביעתו של מירון חזן (להלן: “המבוטח”) וקבע שחרף היותו מנכ”ל, בעל זכות חתימה ודירקטור בחברה שבבעלות אביו, הוא אינו בבחינת “בעל שליטה” בחברה, ועל כן יש לראות בו כעובד החברה שזכאי לדמי אבטלה.
עיקרי החוק
• סעיף 6ב לחוק הביטוח הלאומי (להלן: “החוק”) קובע, כי בעל שליטה בחברת מעטים אינו מבוטח בביטוח אבטלה ובביטוח זכויות עובדים בפשיטת רגל ופירוק תאגיד.
• להגדרת “בעל שליטה בחברת מעטים” מפנה החוק לסעיפים 32 ו-76 לפקודת מס הכנסה. סעיף 32 לפקודה מגדיר בעל שליטה כמי שמחזיק במישרין או בעקיפין, לבדו או ביחד עם קרובו, באחת מאלה: (בתמצית)
– ב- 10% לפחות מהון המניות…
– בזכות להחזיק ב-10% לפחות מהון המניות שהוצא או ב- 10% לפחות מכוח ההצבעה…
– בזכות לקבל 10% לפחות מהרווחים.
– בזכות למנות מנהל.
סעיף 76(ד)(1) לפקודה מגדיר: קרוב, כדלקמן:
“קרוב” – בן-זוג, אח, אחות, הורה, הורי ההורה, צאצא וצאצאי בן-הזוג ובן-זוגו של כל אחד מאלה”.
סעיף 76 לפקודה מגדיר “חברת מעטים” – חברה שהיא בשליטת חמישה בני אדם לכל היותר, ששולטים שליטה ישירה או עקיפה בענייניה של החברה, או יכולים לשלוט, או זכאים לרכוש שליטה כאמור.
תמצית עובדתית
• המבוטח עבד כמנכ”ל, היה בעל זכות חתימה ושימש כדירקטור בחברה שמלוא מניותיה היו בבעלותו של אביו.
• בשלהי 2018, פוטר מעבודתו, והגיש תביעה לדמי אבטלה.
• תביעתו נדחתה ע”י המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל”ל) בהנמקות של היעדר תקופת אכשרה ובשל היותו בעל שליטה ב”חברת מעטים”. הסוגיה הגיעה לביה”ד (שם נותרה רק שאלת היות המבוטח “בעל שליטה”).
טיעוני הצדדים
• המבוטח טען שהוא עובד שכיר לכל דבר, ואין לראותו כבעל שליטה לעניין החוק שכן אינו מחזיק במניות החברה, ואף שהוא דירקטור והיה מורשה חתימה בחשבון הבנק של החברה עם אביו (משיקולי נוחות לטעמו), רק אביו קיבל את ההחלטות והוא היה רק המוציא לפועל.
• לטענתו שכרו היה עקבי ועם סיום העסקתו קיבל פיצויי פיטורין, פדיון ימי חופשה וימי הבראה. אמנם לא החתים כרטיס נוכחות, אך לא היה שונה בזאת מעובדים אחרים בחברה.
• לטענת המל”ל, המבוטח הינו בעל שליטה ב”חברת מעטים”: היה דירקטור, מנכ”ל מורשה חתימה, צוין בדיווח למס הכנסה כשותף/בעלים, לא היה “נתון למרות” החברה שכן לא הייתה לו חובה ליידע מי מהחברה על שעות פעילותו, ושעות עבודתו היו בשליטתו הבלעדית. כמו כן החזיק סמלי סטטוס שמעידים על היותו בעל שליטה, כגון רכב וכרטיס ביקור כמנכ”ל החברה.
דיון והחלטה
ביה”ד נשען על הלכת עלי תיתי בביה”ד הארצי, שם נקבעה ההלכה בעניין זכאות לביטוח אבטלה ל”בעלי שליטה”, ונצטט מההלכה, כפי שציטט ביה”ד דנן: על מנת להכריע בשאלת ה’שליטה” בחברת מעטים, לצורך קביעת הזכאות לדמי אבטלה, יש לערוך בחינה מהותית הנוגעת למידת ההשפעה של מי שנטען לגביו כי הוא “בעל שליטה”, המתרכזת באותם פרמטרים או תנאים חלופיים שנקבעו בסעיף 32 לפקודת מס הכנסה (שליטה בזכויות ההצבעה, בהון המניות, בזכות לקבל רווחים או בזכות למנות מנהל כפי שנקבע בסעיף הנ”ל). זאת, תוך התמקדות בבחינה של היקף ההשפעה שניתן לייחס לו על התנהלות החברה, בהיבטים הרלוונטיים לביטוח אבטלה וליתר דיוק: בהיבטים שבהם נהוג להצדיק את ההחרגה של בעל השליטה בחברת מעטים מגדר הזכאים לדמי אבטלה ובכלל אלה: קבלת ההחלטות הנוגעות להיקף, לסוג ההכנסות וההוצאות של החברה ולעיתוין; לאופן ולעיתוי חלוקת הרווחים או להיקף התשלומים וההטבות שמהם נהנה מי שנטען לגביו כי הוא בעל שליטה וזאת, בהשוואה לבעלי שליטה אחרים וכן, להיקף השליטה שלו על הפסקת ההתקשרות עם עובדים ונותני שירות” (ההדגשות במקור).
ביה”ד קובע כי יש לבחון ראשית אם המבוטח הוא בעל שליטה במישרין – וקובע שלא, באשר אינו מחזיק כלל מניות. כמו כן, לא הוכח שיש לו 10% מזכיות ההצבעה, או לקבל 10% לפחות מרווחי החברה, או הזכות למנות מנהל.
עתה יש לקבוע אם הוא היה למעשה בעל שליטה בעקיפין. בעניין זה קובע ביה”ד, כי המבוטח אינו בעל שליטה בעקיפין: כדי להוכיח זאת היה על המל”ל להציג ראיות המעידות כי הוא “בעל שליטה” בעקיפין, לדוגמא – שהמבוטח קבע את שכרו או את ההטבות הנלוות לעבודתו בחברה, היה שותף ברווחים, או לחילופין העביר מהונו לטובת החברה.
ביה”ד קובע כי “התרשמנו, שהבעלים ובעל השליטה בחברה היה … אביו של התובע כאשר התובע שימש כיד ימינו. (האב) הוא זה שהיה בעל ניסיון בעבודה עצמאית, הוא היה בעל ההון בחברה והוא זה שקיבל את ההחלטות המשמעותיות בה וניהל אותה בפועל”.
ביה”ד מדגיש כי יש להפריד בין מנהל החברה שהוא בעל השליטה בחברה לבין מעמדו של עובד, בכיר ככל שיהיה, שמוענקות לו סמכויות לשם קבלת החלטות בעניינים הנוגעים לתפקידו.
לא הוכח שהמבוטח היה בעל זכות החלטה בניהול החברה, שהיה מעורב בקביעת תנאי ההעסקה, בקביעת התכנית העסקית של החברה והנתונים הכספיים, ולא הובאה כל ראיה שהיה שותף ברווחי החברה או שהשקיע בה מהונו.
לאור האמור לעיל, בבחינת כלל נסיבות המקרה, ביה”ד מגיע למסקנה כי אין לראות במבוטח כבעל שליטה בחברה, אלא כעובד המבוטח בביטוח אבטלה.
התביעה התקבלה.
