סוגיית שיעור ההיטל על העסקת מסתננים ללא היתר עבודה בתעשייה ממתינה להכרעה של בית המשפט העליון. בינתיים בית המשפט המחוזי קבע כי גובה ההיטל צריך להיקבע לפי הענף בו הם מועסקים וללא שום קשר להיעדרו של היתר עבודה.
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע לאחרונה כי חברה שהעסיקה מסתננים ללא היתר עבודה זכאית לשלם היטל עובדים זרים בשיעור מופחת של 15% בהתאם להטבה שקובע חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל מ-2003 (חוק ההיטל). מדובר בסוגיה שאמורה להיות מוכרעת בקרוב בבית המשפט העליון לנוכח פסיקות סותרות של בתי המשפט המחוזיים. בינתיים, השופט שמואל בורנשטיין נותר איתן בגישתו כי שיעור ההיטל עבור מסתננים שמועסקים ללא היתר עבודה אינו אמור להיות שונה מזה החל על עובדים זרים בהיתר.
פקיד שומה רחובות חייב את חברת הריהוט האורבני “אי.אם.שגב תעשיות” לשלם היטל מלא בשיעור של 20% על כך שהעסיקה בשנים 2012-2014 מסתננים ללא אשרת עבודה.
בעקבות זאת הגישה החברה ערעור למחוזי בו טענה כי גובה ההיטל אמור להיות בשיעור 15% בהתאם להטבה שקבע חוק ההיטל למעסיקים בענף התעשייה.
החברה טענה כי שיעור ההיטל לא אמור להיות שונה רק משום שהעסיקה מסתננים. זאת, לנוכח פסיקת בית המשפט העליון מ-2011 שקבע כי לצורך חוק ההיטל אין הבחנה בין עובדים זרים לבין מסתננים מסודן ואריתריאה, שהמדינה נוקטת לגביהם במדיניות אי-הרחקה ואף לא אוכפת את האיסור הפלילי להעסיק אותם.
פקיד השומה לא הסכים עמה וטען כי הזכאות להיטל המופחת חלה רק על מי שמעסיק עובד שקיבל היתר עבודה.
לפי סוג הענף
בפסק דין שדחה את עמדת פקיד השומה, ציין השופט שמואל בורנשטיין כי כיום מעסיקים מחויבים בהיטל על העסקת מסתננים מתוקף הפסיקה של בית המשפט העליון שקבעה כי מסתננים מסודן ואריתריאה נחשבים ל”עובדים זרים” לצורך חוק ההיטל.
השופט קבע כי השוואה זו צריכה לחול גם על שיעור ההיטל ולא רק על עצם החובה לשלמו. זאת, משום שלטעמו מרכז הכובד של הסעיף שקובע את שיעורי ההיטל הוא סוג הענף שבו מועסקים העובדים הזרים ולא עצם קיומו של היתר עבודה.
השופט קבע כי ברור שמלכתחילה החוק נועד לחול על עובדים זרים שקיבלו היתר לעבוד בישראל אלא שבפועל, המציאות שונה שכן המסתננים מאריתריאה וסודן עובדים היום בישראל וזאת בחסות המדינה, שלא מגרשת אותם מטעמים הומניטריים ומכירה בזכותם החוקתית להתקיים בכבוד.
השופט ציין עוד כי לפני כחצי שנה הביע עמדה זהה בנושא במסגרת תיק דומה שהגיע להכרעתו, וכיום נמצא בערעור בבית המשפט העליון. בהמשך, התקבלו בבתי המשפט המחוזיים שני פסקי דין נוספים שחלקו על גישתו ותמכו בפקיד השומה.
אלא שהשופט קבע כי גם עיון בפסקי דין אלה לא שכנע אותו לשנות את דעתו, והוא עדיין גורס כי מעסיקי מסתננים בענף התעשייה צריכים לשלם היטל מופחת בשיעור של 15% בלבד.
השופט ציין עוד כי הוא מודע לכך שהמדינה פועלת כיום לצמצום התופעה של העסקת מסתננים, אלא שלדבריו לא הוכח שהדרך הנכונה להתמודד עמה היא באמצעות חיוב מעסיקים בענף התעשייה בהיטל מלא.
מכל מקום, השופט ציין כי אם המחוקק סבור שנכון לחייב בהיטל העסקה גבוה על מסתננים, עליו לקבוע זאת בחוק מפורש שיחול באופן רוחבי ואחיד על כל סוגי הענפים בהם הם מועסקים.
לפיכך הערעור התקבל. לא נפסקו הוצאות.
לפסק הדין בתיק ע”מ 52055-02-18
ב”כ המערערת: עו”ד עמיחי פרי
ב”כ המשיב: עו”ד קרן יזדי-סופר
מאת: עו”ד ליאב מלמד העוסק במיסים
הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
