את התובענה הגיש נהג משלוחים שפוטר, לאחר שבחישוב פשוט עלה כי שבוע העבודה בתקופתו חרג מהקבוע בחוק שעות עבודה ומנוחה.
בית הדין לעבודה בתל-אביב קיבל לאחרונה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד קבוצת הרכב “מאיר” בעילה תשלום שעות נוספות בחסר. טענת החברה כי הנהיגה “שבוע עבודה גמיש” שרק היטיב עם עובדיה נדחתה, ונקבע כי מחישוב פשוט של מתכונת העבודה ב-7 השנים שקדמו להגשת הבקשה עולה כי שעות העבודה חרגו מהקבוע בחוק ולמרות זאת לא שולם לעובדים גמול בגין השעות העודפות.
התובע, נהג משלוחים שעבד בחברה העוסקת בייבוא ומכירת רכבים, טרייד אין וליסינג, בין השנים 2013-2016, טען כי בתקופתו הונהגה מתכונת תשלום שכללה עבודה בימי שישי לסירוגין. כך יצא שהוא, כמו אחרים, עבד בשבוע אחד חמישה ימים של 8 שעות ו-10 דקות ובשבוע העוקב עבד בנוסף ביום שישי ארבע שעות ו-40 דקות.
לטענתו, הוא פוטר לאחר שהתלונן על הפרת חוק שעות עבודה ומנוחה שקובע כי גמול שעות נוספות החל מ-8 שעות עבודה ובימי שישי החל מ-3 שעות.
כתוצאה מההפרה, לטענתו, מגיע לו פיצוי של יותר מ-15,000 שקל על תקופת העבודה, ולהערכתו יש כ-525 עובדים שהועסקו או עדיין מועסקים בחברה ולא מקבלים את זכויותיהם. סכום התביעה המשוער לגביהם מגיע ליותר מ-9 מיליון שקל.
“מאיר” טענה מנגד כי הנהיגה בחברה “מודל העסקה גמיש” שרק היטיב עם העובדים. לטענתה, לרווחת העובדים גובש הסדר שיאפשר להם יום פנוי אחת לשבועיים. כך, היא שילמה להם “גמול היעדרות” על כל שישי שבו לא עבדו ואילו הם החזירו לה את שוויו חלקית בכך שיום העבודה הוגדר כ-8 שעות ו-10 דקות.
מעבר לזה נטען כי התובע, שהרוויח אלפי שקלים ביתר מדי שנה, לא הציג עילת תביעה אישית וממילא הבקשה לא מתאימה להתברר כייצוגית בשל השוני בין העובדים. עוד התלוננה החברה על כך שעורך הדין של התובע הוא “תובע סדרתי”, וכי התובע עצמו אינו תם לב כיוון שפוטר בשל הפרות אמון ומשמעת.
לא גמיש אלא מוגדר מראש
השופטת הבכירה עידית איצקוביץ קבעה כי שיטת העבודה בחברה לא הייתה גמישה כלל וכלל אלא מוגדרת מראש, ולא אפשרה לעובד לשנות את שעות העבודה שקבעה חד-צדדית. הובהר, בפסיקה שהתירה גמישות בשעות העבודה היומיות, הכוונה הייתה למקרים שבהם, למשל, העובד קיבל היתר לקצר את שבוע העבודה ל-4 ימים ולעבוד בימים האחרים יותר.
מכל מקום, במקרה של התובע עולה כי ימי העבודה שלו חרגו מ-8 שעות ושבוע העבודה, בוודאי זה שכלל ימי שישי, חרג מ-43 שעות כקבוע בחוק.
מכאן, שהתובע, שהיה זכאי לגמול עבור שעות נוספות, הוכיח עילת תביעה אישית שרלוונטית גם לעובדים נוספים, ובהחלט יש אפשרות שהתביעה תוכרע לטובתם.
עוד נקבע, כי השוני בתנאי העבודה ובתקופות העבודה של העובדים לא שולל את ניהול ההליך הייצוגי “שכן מדובר בשוני מובהק ואינהרנטי הטבוע בתובעים בתחום משפט העבודה”.
בנוסף נדחו טענות החברה כנגד התובע ועורך הדין שלו. השופטת ציינה כי כלל לא הוכח שהעובד ביצע עבירות משמעת כלשהן ואשר לעורך הדין שלו, הובהר כי הניסיון והמומחיות שלו בתחום צריכים לשמש “לזכותו ולא לרעתו”.
לפיכך ניהול התביעה הייצוגית אושר לגבי כל מי שעבד בחברה בין אוקטובר 2010 לאוקטובר 2017.
ב”כ התובע: עו”ד אבי מור יוסף
ב”כ הנתבעת: חוודת ינקו וולמן, הדס זיגדון ורמי לנדא עורכי דין לענייני עבודה
טוליאן נ’ “מאיר” חברה למכוניות ומשאיות בע”מ
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד כפיר יפת העוסק בתביעות ייצוגיות
הכותב לא ייצג בתיק
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
