המסעדה התקשרה עם רשת מסועפת של חברות כוח אדם ולא טרחה לוודא ששוטף הכלים שלה מקבל שכר הוגן וזכויות סוציאליות. בית הדין לעבודה הכיר בה בתור המעסיקה הישירה שלו וחייב אותה להשלים את החסר.
בית הדין לעבודה בתל-אביב מתח ביקורת חריפה על התנהלות רשת המסעדות “שגב” במסגרת תביעה שהגיש נגדה שוטף כלים אריתראי שפוטר אחרי כשלוש שנות עבודה. השופטת דגית ויסמן חייבה את הרשת לשלם לו כ-90 אלף שקל על הפרשי שכר, פנסיה, פיצויי פיטורים ועוד, לאחר שקבעה כי נהגה שלא כדין ובחוסר תום לב כשהעסיקה את התובע דרך רשת חברות כוח אדם מסועפת (שלימים בעליה הורשע בפלילים) כדי לחמוק מאחריות לתשלום זכויותיו ולא וידאה כי הוא מקבל את המגיע לו.
לפי גרסת התובע הוא הוצב לעבוד כשוטף כלים ב”שגב הרצליה” בינואר 2012 על ידי חברת כוח האדם “ד.א.מ.” – שלימים נסגרה כיוון שבעליה, שניהל חברות כוח אדם נוספות, הורשע בפלילים.
לטענתו אחרי כשנתיים וחצי הוא נקלט לעבוד במסעדה עצמה אך פוטר כעבור 4 חודשים לאחר שסירב לדרישתה כי יעבור לעבוד באמצעות חברת כוח אדם אחרת.
לפי התביעה שהגיש נגד הרשת זמן קצר לאחר מכן, לאורך שלוש שנות עבודה לא שולמו לו שכר מינימום, שכר על שעות נוספות ותנאים סוציאליים. מאחר שהמסעדה התקשרה עם חברת כוח בעייתית ולא דאגה לזכויותיו, הרי שהיא חייבת לשלם לו פיצויים.
מנגד טענה הרשת כי התובע הועסק אצלה ארבעה חודשים בלבד באמצעות חברת כוח אדם שונה מזו שהציג, וקיבל את כל הזכויות והשכר שהגיעו לו.
לא מדבר עם שוטפי כלים
השופטת דגית ויסמן קיבלה את עדותו האמינה והעקבית של התובע שגובתה במסמכים וראיות (תלושי שכר, אישורי שכר, דוחות נוכחות ועוד), וקבעה כי הוכח שהחל לעבוד ב-2012 ופוטר ב-2015. בהקשר זה השופטת ציינה כי אינה מקבלת את עדות מנהל המסעדה לגבי תקופת העבודה לנוכח העובדה שכלל לא זכר את התובע ואף העז להגיד כי הוא “לא מדבר עם עובדים ובטח לא עם שוטפי כלים”.
השופטת אף שוכנעה כי זכויותיו נפגעו: ברוב תקופת עבודתו הוא לא קיבל שכר מינימום, לא זכה בתשלום על שעות נוספות, בדמי הבראה או בכספי פנסיה. השופטת ראתה ב”שגב” כמי שאחראית להתנהלות זו אף שהתובע עבד אצלה ישירות חודשים ספורים בלבד.
“מהראיות ומהעדויות מצטייר מקרה חמור בו קופחו זכויותיו של התובע, כאשר העסקתו באמצעות קבלני כוח האדם נעשתה בניגוד לדין, כשזהות קבלן כח האדם אינה ברורה… “, כתבה.
“לא נוכל להשתחרר מהתחושה שתופעה פסולה זו, בה גורמים רבים מנצלים את האפשרות להעסיק עובדים באמצעות גורמים שלישיים לשם השאת רווחים לעצמם, היא פועל יוצא מהעובדה שהתובע זר בישראל וספק אם הוא מודע לכלל זכויותיו במדינתנו. מכל מקום, ברור שמדובר בתופעה פסולה ופוגענית”, כתבה בהקשר זה.
בנוסף השופטת הבהירה כי ממילא לפי חוק העסקת עובדי קבלן הייתה המסעדה חייבת לקלוט את התובע אחרי 9 חודשי עבודה.
הפרת החוק כמו גם ההתנהלות הכללית שנועדה להתנער מאחריות לזכויות התובע וההתעלמות הגורפת מחובתה לוודא כי הן נשמרות, מצדיקות לחייב את המסעדה בתשלום מלוא זכויותיו.
המסעדה חויבה ב-86,421 שקלים עבור הפרשי שכר, שעות נוספות, פיצויי פיטורים, דמי הבראה, דמי חגים והפרשות לקרן הפנסיה, וכן בהוצאות משפט ושכ”ט עו”ד של 10,000 שקל.
ב”כ התובע: עו”ד ליאב עמר
ב”כ הנתבעת: עו”ד לענייני עבודה רונן קינן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
KAHASAY OKOBGE ANDEMARIA נ’ י.י. שגב בע”מ ואח’
מאת: עו”ד אלי א. עבוד העוסק בדיני עבודה
הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
