ביה”ד האזורי לעבודה קיבל ביום 8 בינואר 2019 באופן חלקי את תביעתה של כרמית גז, לפיה תישלל הגמלה לשמירת היריון ותשולם לה מחצית מדמי הלידה. זאת, לאור הקביעה כי עבדה באופן חלקי בתקופה שבה הייתה בשמירת היריון וחופשת הלידה.
רקע חוקי:
סעיף 49(א) לחוק הביטוח הלאומי (להלן: החוק) קובע: “המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה …בעד פרק הזמן שלרגל ההיריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה”.
סעיף 56 לחוק קובע שהמוסד רשאי לשלול את הזכות לדמי לידה, כולם או מקצתם, אם קרה אחד המקרים המפורטים בסעיף, ביניהם: “בתוך הזמן שבעדו משתלמים דמי לידה עבדה המבוטחת שלא במשק ביתה”.
סעיף 58 לחוק קובע כי שמירת היריון היא היעדרות מעבודה מהסיבות המפורטות בסעיף.
עיקר התמצית העובדתית:
המבוטחת עובדת משנת 2002 כשכירה בחברה משפחתית בבעלות הוריה, בניהול משרד וחשבונות, כספים, משכורות, קבלות, ספקים ועוד.
בתקופה הרלוונטית התגוררה המבוטחת עם ילדיה בבית הוריה. אמה (בעלת החברה במשותף עם אביה) עובדת אף היא בחברה ומבצעת את עבודתה עבור החברה, ממשרד המצוי בבית מגוריה.
משרדי החברה נמצאים בקריית עתידים בתל אביב. באותו בניין נמצאת מסעדה בבעלות אחי המבוטחת וכן חברה ליבוא כלים חד פעמיים בעלות בעלה. המבוטחת מסייעת לאחיה וגם לבעלה בעסקיהם, אך זאת באופן התנדבותי, על בסיס עזרה משפחתית.
בתקופה 5/2011 עד 1/8/2011 הייתה המבוטחת בשמירת היריון, “והיה עליה להימצא בשכיבה מוחלטת”. ביום 11/8/2011 ילדה.
תביעותיה לגמלה לשמירת היריון וכן לדמי לידה אושרו על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל”ל) בסך כולל מעל 135,000 ₪.
כשנה וחצי לאחר תשלום הגמלאות, נחקרה ע”י המל”ל בעניין העסקת דודתה בחברה. למבוטחת לא נמסר כי החקירה נוגעת לעניינה האישי.
המל”ל טען כי מהחקירה עלה שהמבוטחת עבדה במהלך שמירת ההיריון ובמהלך חופשת הלידה, על כן שלח לה הודעה כי קיבלה גמלאות שלא כדין והיא חייבת להחזיר את הגמלאות. מחובה של המבוטחת קוזזו קצבאות ילדים לאורך השנים.
לאחר כשנתיים הוצא מכתב דומה, ולאחר התדיינויות – הוגשה התביעה דנן.
יצוין כי המבוטחת טענה שלא קבלה את המכתב הראשון – ולאחר שביה”ד קיבל את עמדתה, בהתאם לנסיבות ולהסתברויות, נדחתה טענת המל”ל לדחיית התביעה על הסף, בסיבת “התיישנות”.
טענות הצדדים לגופו של עניין
המבוטחת טענה כי עבודתה מתבצעת במשרדי החברה בשעות קבועות, ולעיתים תוך התחברות מרחוק – מהבית. לטענתה במהלך שמירת ההיריון לא הגיעה כלל למשרדי החברה, ובמהלך חופשת הלידה הגיעה פעמים בודדות.
לטענתה, לא עבדה בתקופת שמירת ההיריון וחופשת הלידה: לכל היותר נתנה עזרה משפחתית.
המבוטחת תכננה כי תחליף אותה עובדת אחרת בעת שתשהה בחופשת לידה, דבר שלא יצא לפועל בשל הריונה בסיכון של המחליפה.
המל”ל טען כי המבוטחת עבדה (אף כי לא במתכונת הקודמת הרגילה של טרם ההיריון), הן בתקופת שמירת ההיריון והן בתקופת חופשת הלידה. עבודה בתקופות אלו מביאה לשלילה מוחלטת של הגמלאות ששולמו לה.
דיון והחלטה
יצוין כי ביה”ד נוטה להעדפת גרסת המבוטחת לאורך מרבית הפסק, ובין השאר- קיבל את עמדת המבוטחת לפיה לא הגיעה למשרדי החברה כלל בשמירת ההיריון ולפעמים ספורות בחופשת הלידה. עדיין יש לבחון אם ביצעה עבודתה מהבית, מה טיבה ומה היקפה.
נקבע כי פעולותיה מהבית: פתיחת מיילים, ניהול שיחות טלפון, התחברות מרחוק למחשבי משרדי החברה וכד’, אף כי הם בהיקפים נמוכים בהרבה מהיקפי הפעולות הרגילות אותן עשתה קודם לכן – הרי שאינן בגדר “סיוע משפחתי”, אלא עבודה חלקית.
בעניין הגמלה לשמירת היריון ביה”ד נשען על הלכת פזית סאייג-אבוקסיס, בה נקבע שעבודה חלקית שוללת את הזכאות לגמלה לשמירת היריון, באופן מלא.
באשר לדמי הלידה, אין הלכה שיפוטית דומה, והדבר נתון על פי החוק לשיקול דעתו של המל”ל. לטענת ביה”ד, המל”ל לא הפעיל כאן שיקול דעת, וההנמקה לשלילה הייתה “לקונית, דלה וחסרה”.
ביה”ד הגיע למסקנה שאי במקרה האמור מקום לשלול באופן גורף את דמי הלידה. המבוטחת ביצעה עבודה חלקית, בהיקף שלא ניתן להגדירו כמזערי, ולפיכך קובע ביה”ד שאין לשלול מלוא דמי הלידה, אלא 50% בלבד.
התביעה התקבלה בחלקה.
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
(ב”ל 21072-01-16)
