המעסיקה טענה ששילמה למלצרית את כל מה שהגיע לה על פי חוק. אלא שבביה”ד התברר כי האופן שבו ניהלה את המלצרים היה רחוק מלהיות חוקי…
בית הדין לעבודה בירושלים קיבל לאחרונה חלקית תביעה שהגישה מלצרית בה נטען בין היתר שהמסעדה בה עבדה מסרה לה תלושי שכר פיקטיביים שלא שיקפו את הטיפים שקיבלה, ופיטרה אותה במפתיע. השופטת שרה שדיאור אמנם לא שוכנעה שהמלצרית פוטרה אך מצאה שהיא לא הוחתמה על הסכם עבודה, שהתלושים לא היו חוקיים וכי בניגוד לחוק, היא קיבלה שכר מ”קופת הטיפים” – שלא הייתה חלק מקופת העסק.
המלצרית עבדה במסעדה באזור ירושלים (שם המקום לא צוין בפסק הדין) בין החודשים אוקטובר 2013-ספטמבר 2014.
בתביעה שהגישה בדצמבר 2014 נגד בעלת המסעדה – חברת “נדלניסט יעוץ, ניהול ושיווק” – המלצרית טענה שכחודש לפני שהשלימה שנת עבודה היא פוטרה במפתיע כדי להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים.
עוד היא טענה כי מעולם לא נמסרה לה הודעה בדבר תנאי העבודה ואם לא די בכך, תלושי השכר שקיבלה היו פיקטיביים ולא שיקפו את השכר ששולם לה מ”קופת הטיפים” – שלא נטמעה בקופת העסק.
בנסיבות אלה, המלצרית ביקשה לחייב את החברה לשלם לה את מלוא השכר והזכויות שהגיעו לה על פי חוק לצד פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי על הליך פיטורים לקוי וכן פיצוי על אי מסירת תנאי ההעסקה והנפקת תלושים כוזבים.
מנגד, החברה הכחישה את הטענות נגדה ועמדה על כך ששילמה לתובעת כל מה שהגיע לה על פי חוק. כמו כן נטען כי התובעת חתמה על הסכם עבודה ועל מסמך שנקרא “נוהל טיפים” כך שידעה היטב מהם תנאי ההעסקה, וכי היא זו שנטשה את מקום העבודה.
בלאגן גדול
עיון במסמכים שהציגו הצדדים העלה שורה של הפרות חוק מצד החברה. כך למשל, השופטת שדיאור ציינה כי “ספר הטיפים” שהציגה הנתבעת בכלל לא נוהל על ידה אלא על ידי צוות המלצרים, והיקף השעות והטיפים שנכתבו בו לא תאם לדוחות השעות (דיווח נוכחות) ותלושי השכר שהונפקו לתובעת.
“הרישום של המעסיק ‘מבולגן’ אינו עקבי ואינו שיטתי ולא כך צריך להיראות ניהול יומן נוכחות של עובדים” העירה השופטת וציינה כי הדבר לא עולה בקנה אחד עם דרישות החוק.
השופטת אף מצאה כי הטיפים לא עברו דרך קופת העסק. בהקשר זה, השופטת הזכירה כי כדי שהם ייחשבו לחלק מהשכר, הנתבעת הייתה צריכה בין היתר לציין זאת בפירוט בהסכם העבודה ולוודא שהשכר הסופי לא נופל משכר מינימום ומכסה את הזכויות הסוציאליות של התובעת – דבר שלא נעשה במקרה זה.
השופטת גם לא שוכנעה שהתובעת הוחתמה על הסכם העבודה שהוצג בפניה, ומכל מקום הוא לא עמד בדרישות החוק בין היתר משום שנערך זמן רב לאחר שהתובעת החלה לעבוד במסעדה.
בנסיבות אלה, נקבע כי התובעת זכאית להפרשי שכר, להפרשי הפקדות פנסיוניות, וכן לדמי חופשה וחגים. עם זאת, מאחר שהיא לא השלימה שנת עבודה, תביעתה לדמי הבראה נדחתה.
באשר לפיטורים, השופטת שדיאור שוכנעה שהתובעת עזבה מיוזמתה ולכן דחתה את טענותיה בנושא.
בסופו של יום, הנתבעת חויבה לשלם לתובעת 69,027 שקל. כשליש מהסכום האמור נפסק כפיצוי על אי מסירת הודעה בדבר תנאי ההעסקה ועל הנפקת תלושי שכר כוזבים. בנוסף, תישא הנתבעת בשכ”ט עו”ד בסך 7,000 שקל.
ב”כ התובעת: עורכי דין לענייני עבודה אשר אביטן ויונתן וסרטיל
ב”כ הנתבעת: עו”ד חנן כהן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד אסף אוסלקה העוסק בדיני עבודה
הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
