בית הדין הארצי דחה לאחרונה ערעור שהגישה חברה שחויבה לפצות מועמדת לעבודה ב-50,000 שקל. המועמדת נשאלה בראיון בין היתר איך תשתלב המשרה עם הצורך לאסוף את ילדיה מהגן.
עורכת דין בת 27 שהתמודדה לפני כ-8 שנים על משרה במחלקת תביעות בחברת ״מ.דיזינגוף ושות׳״ נאלצה להתמודד עם שאלות חודרניות הנוגעות לתכנון המשפחה ותפקודה כאם. בחודש שעבר קבע בית הדין הארצי לעבודה שהחברה הפלתה אותה בהליך המיון ממניעים סטראוטיפים על רקע היותה אישה דתייה ואם.
בכתב התביעה שהגישה עורכת הדין ב-2015 היא סיפרה שב-2010 נענתה למודעת דרושים שפרסמה החברה. היא זומנה לראיון ראשון עם בנו של המנכ״ל ולאחר מכן לראיון שני עם המנכ״ל עצמו. כחודשיים לאחר מכן נערך לה ראיון שלישי.
במהלך הריאיון האחרון ציינו המנהלים בפניה כי היא מוכשרת אך הם בדילמה אם לקבל אותה לתפקיד כיוון שהם לא יודעים איך תתמודד עם המשרה התובענית בעתיד כשיהיו לה 5 או 9 ילדים. בנוסף היא נשאלה כמה ילדים היא מתכננת עוד להביא ואיך תסתדר עם נסיעות תכופות לחו״ל. עוד נאמר לה שהיא תצטרך ״לעבוד כמו גבר״ ושלא יהיו לה ״הנחות״.
לדבריה, היא הרגישה מושפלת ומובכת אך הסבירה למראיינים כי יש לה סביבה תומכת והיא תוכל לבצע את התפקיד. בסופו של דבר היא לא התקבלה למשרה.
החברה טענה מצדה שהיא לא הפלתה את התובעת אלא הציגה לפניה באופן גלוי את דרישותיו החריגות של התפקיד כחלק מ״תיאום ציפיות״ לגיטימי. לטענתה, השאלות במהלך הריאיון היו רלוונטיות ונועדו לבדוק אם התובעת תוכל לעמוד באילוצים החריגים של המשרה.
בית הדין האזורי קיבל את התביעה ופסק שעל החברה לפצות את התובעת ב-50,000 שקל. על החלטה זו הגישה החברה ערעור לבית הדין הארצי.
החברה חזרה והדגישה את אופיו התובעני של התפקיד וטענה שבנסיבות אלה שאלות הנוגעות לזמינות העובד ויכולתו לעמוד בדרישות התפקיד הן לגיטימיות. עוד לטענתה, בסופו של דבר הוחלט לא לאייש את המשרה ובמצב זה לא תיתכן כלל הפליה.
עורכת הדין טענה מנגד כי מנכ״ל החברה הודה באימייל ששלח לה כי יש לה את הכישורים המתאימים לתפקיד והחברה לא הצביעה על סיבה עניינית לאי קבלתה.
גישה סטריאוטיפית עמוקה
השופטת רונית רוזנפלד דחתה את הערעור. היא ציינה שבאמירות שהופנו כלפי התובעת בראיון השלישי ״טמונה גישה סטריאוטיפית כה עמוקה ביחס לקבלה לעבודה של אימהות לילדים בכלל, ושל אימהות המשתייכות לחברה החרדית בפרט, עד כי אפשר שמתייתר הצורך לדון בכל יתר הטענות שבערעור״.
השופטת הוסיפה כי רמת העיסוק של החברה בנושאי ההורות של התובעת ותכנון המשפחה חרגה במידה רבה מגדר הסביר ומצביעה כשלעצמה על שיקולים של הפליה. זאת ועוד, החברה לא הוכיחה שלא הפלתה את התובעת ולא הציגה גרסה קוהרנטית בקשר לשאלה אילו כישורים היו חסרים לה לצורך התפקיד.
בנסיבות אלה קבעה השופטת שהתובעת הופלתה בהליכי הקבלה למשרה מטעמים של הורות ״תוך שהיא משויכת על ידי החברה לחברה החרדית, ועל כן היא עוד צפויה להיות לאם במשפחה ברוכת ילדים״.
בסוף דבריה מתחה השופטת ביקורת על מציאות חיי העבודה הכוללת פרקטיקות של ״עבודה טוטאלית״ באופן המנציח הפליה מובנית כלפי נשים, שעדיין נושאות בנטל העיקרי ב״עבודת״ המשפחה.
השופטים יגאל פליטמן ולאה גליקסמן הצטרפו לפסק הדין.
החברה חויבה בהוצאות של 10,000 שקל.
ב״כ המערערת: עו”ד עבודה טל עינת בן אריה, עו”ד אפרת סיבוני, עו”ד דורון וייטיץ
ב״כ המשיבה: עו”ד אלעזר יקירביץ, עו”ד קרן בנית
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד ליאת שושן-ברק העוסקת בדיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
מ. דיזנגוף ושות’ (נציגות קלובים) בע”מ נ’ נעמי מושקוביץ סקורצקי
