ביום 4/6/17 ניתן בבית הדין הארצי לעבודה פסק הדין בעניין י.ב. שיא משאבים אשר תוצאתו למעשה הינה קביעת הלכה חדשה ומהפכה באופן בו מחשבים פיצויים לעובד שעתי שהיקף עבודתו משתנה מחודש לחודשו. לכתבה המלאה>>

תקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ”ד-1964 (להלן – התקנות) קובעות את רכיבי השכר שיובאו בחשבון השכר הקובע ובתקנות 2 ו- 4 נקבע כי השכר הקובע יחושב לפי השכר האחרון של העובד.

בפרשת סנונית בית הדין הארצי קבע כי כאשר השכר משולם לפי שעה, והיקף העבודה משתנה מחודש לחודש, החישוב יעשה תוך היקש מתק’ 9 לפיו צריך לחשב את השכר האחרון לפי השכר הממוצע ב- 12 החודשים האחרונים. בית הדין הארצי קבע בהלכה הקודמת כי: “בענייננו, כאמור, מדובר בעובדת שקיבלה שכר לפי שעה, ושעות עבודתה השתנו מחודש לחודש. במקרה כזה, הדרך ההגיונית והצודקת התואמת ביותר את רוח התקנות, הינה לחשב את השכר לצורך חישוב הפיצויים, לפי השכר הממוצע של המשיבה בשנים-עשר החודשים שקדמו לפיטורים, ולא לפי כל תקופת העבודה, כפי שעשה בית-הדין קמא.”

בפסק דין שיא בית הדין הארצי הפך את הלכת סנונית וקבע לגבי עובדים בשכר שעתי משתנה:

“לאחר בחינה חוזרת של הדברים דומה כי במקרה של עובד שעתי המקבל את שכרו על בסיס מספר שעות עבודה ואשר היקף שעות עבודתו משתנה מחודש לחודש הדרך הנכונה לחשב את שכרו האחרון היא לפי או בהיקש מתקנה 7 דווקא. העקרון העולה מתקנה 7 הוא חישוב השכר לפי חלקיות המשרה של העובד. עקרון זה ניתן ליישמו גם לגבי עובד שעתי שהיקף עבודתו לכל אורך תקופת העבודה משתנה מדי חודש בחודשו. שיטה זו מבטיחה כי פיצויי הפיטורים יחושבו בצורה התואמת את היקפי ההעסקה של העובד ותמנע תוצאה שבמקרה מסויים עשויה לקפח את המעסיק ובמקרה אחר את העובד. למשל, במקרה שהיקף ההעסקה של העובד השעתי עלה דווקא ב- 12 החודשים האחרונים הוא יזכה לפיצויי פיטורים בעד התקופה שקדמה לשינוי בשיעור העולה על היקף העסקתו בפועל. ואילו עובד שב- 12 החודשים האחרונים חלה הפחתה בהיקף העסקתו יקבל פיצויי פיטורים בחסר.

תקנה 9 לפי מהותה נראית כמתאימה לאחד משני המקרים הבאים: הראשון, מקרה בו היקף העבודה של העובד אינו משתנה אך משתנה שכרו, למשל בשל קבלת עמלות. השני, מקרה של עבודה קבלנית אמיתית בה היקף שעות העבודה אינו משמש כנתון בקביעת השכר. במקרים אלה הממוצע מתייחס ל”שקלים” (שכר) שהתקבלו ב- 12 החודשים האחרונים.”

למעשה בית הדין הארצי קבע כי במקום חישוב לפי השנה האחרונה יש לקחת בחשבון את כל תקופת עבודתו של העובד!

(עע (ארצי) 44824-03-16‏ ‏ י.ב. שיא משאבים בע”מ נ’ ‏ADHENOM BERH TEAMI)

בפסק דין חדש אשר ניתן ביום 23/1/18 נקבע כי הלכת שיא משאבים לעיל חלה גם כאשר מדובר בשכר יומי כאשר מספר ימי העבודה השתנו מדי חודש בחודשו.

בית הדין קבע:

“בעניין י.ב. שיא משאבים הוסבר כי חישוב פיצויי הפיטורים על פי העקרון העולה מתקנה 7, חישוב השכר לפי חלקיות משרתו של העובד, מבטיח כי “פיצויי הפיטורים יחושבו בצורה התואמת את היקפי ההעסקה של העובד ותמנע תוצאה שבמקרה מסוים עלולה לקפח את המעסיק ובמקרה אחר את העובד”. על פי הגיונה של הלכה זו, יש להחילה גם בחישוב השכר לחישוב פיצויי פיטורים של עובד יומי, ששכרו שולם על בסיס ימי עבודה, ככל שלא הועסק בהיקף קבוע אלא בהיקף משתנה”

ראו: ע”ע (ארצי ) 2635-01-15 מחמוד מוחמד נ’ אליהו שורי (פורסם בנבו, 23.01.2018)

מכאן שמעתה גם כאשר מדובר בעובד יומי (ולא רק שעתי) אשר היקף ימי עבודתו השתנה ולא היה קבוע, יש לחשב לפי כל תקופת עבודתו ולא רק לפי השנה האחרונה.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו”ד מומחה בתחום.