המנהלת פוטרה מעבודתה לפני כ-4 שנים. טענתה שתפקודה היה ללא דופי ושהפיטורים נבעו מגילה בלבד התקבלה בבית הדין לעבודה. בנוסף נפסקו לה פיצויים על העדר שימוע וגמול שעות נוספות.
השופטת הבכירה מיכל לויט מבית הדין לעבודה בתל אביב קיבלה באחרונה תביעה של עובדת לשעבר בחברה לביגוד וציוד עבודה. העובדת שפוטרה שימשה כמנהלת חנות והוחלפה בעובדת צעירה יותר. הנתבעת טענה שהפיטורים נבעו משיקולים ענייניים ותפקוד לקוי אך טענותיה נדחו.
לפני כארבע שנים הגישה אישה תביעה נגד חברת ״וורקר״ שעוסקת בביגוד וציוד עבודה. היא סיפרה שהחלה לעבוד אצל הנתבעת בתפקיד מנהלת חנות במאי 2008. לטענתה, היא הייתה עובדת מסורה ומוערכת ופוטרה בתחילת 2013 אך ורק בשל גילה, שהיה אז 61 שנים, מבלי שעלתה כל טענה בדבר תפקודה. לדבריה, בתקופה שקדמה לפיטוריה נשאלה לגילה ו״האם לא הגיע הזמן שתפנה את מקומה לצעירים יותר״. התובעת עתרה לפיצוי בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
עוד לדבריה, היא פוטרה מבלי שנערך לה שימוע כדין, מספר חודשים בלבד לפני פרישתה לגמלאות, כשסיכוייה למצוא עבודה חלופית קלושים. היא סיפרה שבעקבות הפיטורים נקלעה למשבר נפשי קשה ונגרמה פגיעה קשה בהכנסותיה.
התובעת הוסיפה שהנתבעת שילמה לה פיצויי פיטורים בחסר ובאיחור ועתרה בנוסף לתשלום זכויות סוציאליות שונות, פיצוי בגין תלושי שכר לקויים ותגמול שעות נוספות.
הנתבעת טענה מצדה שהיא מעסיקה עובדים בכל הגילאים ואף התובעת עצמה התקבלה לעבודה בגיל 57 הסמוך לגיל הפרישה. הנתבעת הסבירה כי התובעת כמנהלת החנות גרמה לתחלופה בלתי פוסקת של עובדים מאחר שאיש לא הסתדר עמה. כמו כן, נוכחותה גרמה לחלק מהלקוחות להימנע מלהיכנס לחנות והיא נתפסה בשקרים שפגעו ביחסי האמון שבינה לבין מנהליה.
הנתבעת הוסיפה שכל השיחות שערכה עם התובעת במטרה לגרום לה לשפר את יחסה ולייעל את עבודתה ״נפלו על אוזניים ערלות״. עוד לדבריה, היא קיימה לתובעת שימוע כדין עם מנכ״ל החברה ושילמה לה פיצויי פיטורים ביתר מתוך התחשבות במצבה הקשה. הנתבעת הכחישה שהיא חייבת לתובעת תשלומים בגין זכויות סוציאליות או שעות נוספות.
הוחלפה בעובדת צעירה
אך השופטת לויט קבעה שהתובעת הוכיחה שלא היה במעשיה או בהתנהגותה כל עילה לפיטוריה. היא ציינה שהתובעת הציגה מכתבי תודה והערכה שקיבלה מלקוחות וממנכ״ל הנתבעת במהלך תקופת עבודתה. הנתבעת, לעומת זאת, לא הציגה כל ראיה שמוכיחה את טענותיה בדבר תפקוד לקוי של התובעת.
השופטת הדגישה שהתובעת פוטרה זמן קצר בלבד לפני שהגיע לגיל הפריש ובנוסף, אין מחלוקת שהיא הוחלפה בעובדת צעירה יותר. היא ציינה כי להתרשמותה הנתבעת לא נוקטת באופן רגיל במדיניות של אפליה מחמת גיל אך לא הוכח מניע ענייני אחר לפיטורים ובנסיבות אלה היא לא הצליחה לסתור את טענות התובעת לאפליה. השופטת העמידה את הפיצוי ברכיב זה על שיעור של 6 משכורות ובסך הכל 33,264 שקל.
עוד קבעה השופטת שלתובעת לא נערך שימוע כדין וזיכתה אותה בפיצוי של 16,632. כמו כן, הנתבעת חויבה בתשלום 9,700 שקל בגין שעות נוספות ו-9,450 שקל בגין דמי נסיעות.
בסך הכל פסקה השופטת לטובת התובעת פיצוי של 69,046 שקל בתוספת הוצאות ושכ״ט עו״ד של 15,000 שקל.
ב״כ התובעת: עו”ד עבודה ערן כהן
ב״כ הנתבעת: עו”ד אליהו חיים ביטון
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד מרטין פורמן העוסק בדיני עבודה
הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
נחמה רום נ’ וורקר בע”מ
