המעסיקה דרשה מהעובדת לעבוד שעות נוספות וקיזזה לה ימי חופשה אם לא הגיעה ל-210 שעות חודשיות. בית הדין קבע כי ההסדר הזה רחוק מלהיות חוקי.
השופטת אריאלה גילצר-כץ מבית הדין לעבודה בתל-אביב חייבה באחרונה את חברת הפקות האירועים “סטוקו” לשלם כ-50 אלף שקל לסמנכ”לית התפעול שעזבה כדי לטפל בבנה התינוק. תביעת העובדת חשפה הסדר לא חוקי לקיזוז ימי חופשה והיעלמות מסתורית של הסכם העבודה המקורי.
התובעת שעבדה מאז שנת 2008 בחברה המפעילה מתחמי אירועים בתל-אביב ורמת השרון, יצאה בשנת 2014 לחופשת לידה וזמן קצר אחרי ששבה לעבודה הודיעה על התפטרות לטובת הטיפול בבנה.
היא אמנם קיבלה פיצויי פיטורים – כפי שקובע החוק – אך לשיטתה היו אלה פיצויים חלקיים בלבד שכן חושבו רק לפי שכר הבסיס שלה בעוד שלפי ההסכם עמה, השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי הפיטורים צריך לכלול גם את גמול השעות הנוספות הגלובאלי שקיבלה מדי חודש.
התובעת הוסיפה כי החברה גם קיזזה לה ימי חופשה שלא כדין, כמעין “עונש” על כך שלא מילאה את מכסת שעות העבודה לפי ההסכם.
במענה לתביעת פיצויי הפיטורים טענה המעסיקה כי התובעת מתבססת על טיוטת הסכם שנשלחה לה זמן קצר לפני שעזבה, לאחר שההסכם המקורי אבד באורח מסתורי (תוך שרמזה כי התובעת אחראית לכך). ההסכם המקורי והמחייב, היא טענה, לא כלל את גמול השעות הנוספות בשכר הקובע לצרכי פיצויי פיטורים.
לעניין קיזוז ימי החופשה, היא טענה כי התובעת התחייבה לעבוד 210 שעות בחודש, וסוכם עמה כי אם לא תגיע למכסת השעות יקוזזו לה ימי חופשה ולהיפך – אם תעבוד מעבר לה, תצבור ימי חופשה נוספים. משכך הקיזוז נעשה כדין. אך בכך לא הסתיימו טיעוני התובעת שהגישה תביעה נגדית שבה טענה כי התובעת סידרה לעצמה במרמה צבירה של 96 ימי חופשה ביתר, ודרשה על כך החזר כספי.
סלט של חוקים
אך פסק הדין של השופטת גילצר-כץ הכריע לטובת התובעת. השופטת הסבירה כי מאחר שלא הוצג בפניה הסכם עבודה אחר, ההסכם החדש שנשלח לתובעת במייל מחייב את הנתבעת. בהסכם זה נקבע מפורשות כי השכר הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים הוא על בסיס שכר וגמול שעות נוספות, ולפיכך הנתבעת חייבת בתשלום הפרשי פיצויי פיטורים.
לגבי קיזוז ימי החופשה, השופטת ציינה כי כעקרון, מעסיק רשאי לקזז ימי חופשה בגין החסרת שעות, מהטעם שהיעדרות נחשבת למעשה לחופשה. אלא שהסדר כזה יכול לעבוד רק על עבודה במשרה מלאה של 186 שעות חודשיות ולא על הסכם עבודה שכולל שעות נוספות גלובאליות.
במקרה הנוכחי, ההסדר עם התובעת היה שתעבוד יותר מ-210 שעות חודשיות וקוזזו לה ימי חופשה על אף שעמדה במכסת השעות של משרה מלאה. הסדר זה, לפיכך, אינו חוקי, שהרי הנתבעת בעצם ערבבה שלא כדין בין שני חוקים שונים: חוק שעות עבודה ומנוחה שחל על שעות נוספות וחוק חופשה שנתית שחל על ימי חופשה. על כן נקבע כי הנתבעת צריכה להחזיר לתובעת את הקיזוזים ולשלם לה פדיון ימי חופשה.
לבסוף, השופטת דחתה את התביעה הנגדית משום שהנתבעת לא הוכיחה את טענת המרמה, וחייבה אותה לשלם לתובעת 36,269 שקלים בתוספת 10,500 שקלים עבור שכ”ט עו”ד ו-850 שקלים הוצאות משפט.
ב”כ התובעת והנתבעת שכנגד: עו”ד דיני עבודה ירון סייגר
ב”כ הנתבעת והתובעת שכנגד:עו”ד עליזה מזא”ה
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד רות רפאלי העוסקת בדיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
דליה כהן נ’ סטוקו אירועים בע”מ
