ביה”ד האזורי לעבודה קיבל ביום 30 ביולי 2017 את תביעתה של רונית שטיינר, לפיה את הרכיב שקיבלה מידי חודש על חשבון “בונוס שנתי” יש לייחס לחלק משכרה הרגיל, ורק את יתרת הבונוס השנתי יש לראות כ”תשלום נוסף”, כטענת המוסד לביטוח לאומי, ולפרוס ל – 12 חודשים.
רקע חוקי
- תקנות הביטוח הלאומי מבחינות בין “שכר חודשי רגיל” שנהוג לשלמו לעובד מידי חודש, לבין “תשלום נוסף” שהוא שכר הניתן לעובד בנוסף לשכר החודשי הרגיל, לרבות תשלומים שניתנו לו כבונוס או מענק ולמעט הפרשי שכר.
- “הפרשים” – הפרשי שכר רגיל ייחשבו כשכרו החודשי הרגיל של העובד, בעד החודשים שבעדם שולמו.
- “תשלום נוסף” – ייפרס ל – 12 חודשים אחורנית, כולל החודש שבו שולם התשלום הנוסף ואחד עשר החודשים שלפניו (שבהם עבד העובד), אם שיעורו עולה על 25% משכר המינימום במשק או שווה לו.
עיקרי הרקע העובדתי והמחלוקת
- המבוטחת עבדה כמנהלת מכירות שכירה. היא ילדה ביום 31.3.2014.
- בחוזה העבודה נקבע כי בנוסף לשכר ישולם לה “בונוס שנתי”, אשר ישולם באופן חודשי, לא יהיה חלק מהשכר, ויהיה מותנה בעמידה ביעדים כמפורט בתוכנית הבונוס. הבונוס מוגדר בתלוש השכר כ”תשלום תקופתי”.
- משכורתה החודשית הרגילה של העובדת, הייתה כ-17 אלפי ₪. כמו כן קבלה מדי חודש בונוס מכירות כמקדמה, בסך של 6,225 ₪.
- כחריג: שולמו לה הפרשים בגין בונוס שנתי, בשכר 12.2013 כ- 25 אלפי ₪, ובשכר 3-4.2015 כ-50 אלפי ₪. בחודשים אלה לא שולם הסכום הקבוע בסך של 6,225 ₪. הבונוס השנתי נפרס כחוק לפי תקנות הפריסה של תשלום נוסף.
- לטענת המבוטחת, בחישוב דמי הלידה יש לכלול את הרכיב החודשי הקבוע של הבונוס וכן את ההפרשים בגין הבונוס ששולם בסוף השנה או בתחילת השנה העוקבת ולראות בהם כחלק משכרה הרגיל. מאידך הסכימה שאת הפרשי הבונוס יש לפרוס כשכר נוסף ולייחס את החלק היחסי לחודשים הרלוונטים לדמי הלידה.
- לטענת המל”ל, גם הבונוס החודשי וגם ההפרשים, אינם שכר חודשי רגיל והדבר אף מופיע במפורש בהסכם העבודה, על כן הם בגדר “סכום נוסף” שיש לפורסו ל-12, כמקובל. אי לכך לגבי הפרשי בונוס של 12.2013 – יבוא בחשבון לעניין דמי הלידה רק 1/12 ממנו, בעוד שלגבי הפרשי הבונוס ששולמו ב-3-4.2015 פריסתם ל-12 חודשים אחורנית, לא תגיע לרבעון שקדם ללידה ועל כן אינם רלוונטיים כלל לדמי הלידה.
דיון והחלטה
- עניין “עמלות” או “בונוס” של נשות מכירות נדונה בביה”ד הארצי מספר פעמים.
- ביה”ד הארצי קבע כי ההבחנה בין “שכר חודשי רגיל” לבין “תשלום נוסף” היא מהותית ולא טכנית.
- “ביה”ד (הארצי) הגיע למסקנה כי יש לראות את העמלות / הבונוסים ששולמו לעובדות כחלק משכרן הרגיל. זאת גם אם לא שולמו על בסיס חודשי, גם אם בחוזה עם המעסיק נקבע שלא יהיו רכיב לפיצויי פיטורים וגם כאשר בחוזה נקבע שסכום הבונוס נקבע על פי שיקול דעתו של המעסיק (על פי נוסחה מוגדרת ומוסכמת שהועלתה על הכתב) (ההדגשות לא במקור).
- במקרה דנן, הסתבר כי בשנים 2013-2014, עמדה המבוטחת ביותר מ-100% מהיעדים, ולכן קבלה בנוסף לתשלום החודשי הקבוע גם הפרשי בונוס. העובדה שלמרות שהוצגה למבוטחת תוכנית יעדים שנתית שהיה עליה לעמוד בה, המעסיק שילם מקדמה ע”ח הבונוס השנתי מידי חודש בסכום קבוע, כפי שנקבע בהסכם העבודה, מלמדת שמדובר בחלק משכרה הרגיל של המבוטחת לצורך חישוב דמי הלידה.
- בשאלות משניות שבהן נדרשה הכרעת ביה”ד נקבע כי בתוך הפרשי הבונוס של 12.2013 גלום גם הבונוס הקבוע לאותו חודש, אותו אין לפרוס, וכן כי הבונוס שנתקבל ב-3-4.2015, פריסתו אחורנית לפי התקנות אינה מגיעה לרבעון שקדם ללידה ולכן, אינה רלוונטית לדמי הלידה.
בשולי הדברים
שוב עולה סוגיית בונוסים ומענקים בקשר לבסיס לגמלאות. הקביעה השיפוטית היא: לא אופן התשלום, עיתויו או השם שניתן לו בהסכם ההעסקה קובעים, אלא המהות הכלכלית של התשלום, היא הקובעת את סיווגו כ- “תשלום נוסף” או “שכר רגיל”.
בכל אופן, לעניין תשלום דמי הביטוח והבסיס לגמלאות, טוב יעשו המעסיקים אם יקפידו להציג בתלוש השכר את כל רכיבי המשכורת, קבועים כמשתנים, באופן ברור ובנפרד, גם אם מדובר בהפרשים של כמה חודשים קודמים.
נכתב ע”י רו”ח אורנה צח (גלרט), מר חיים חיטמן ורו”ח (משפטן) ישי חיבה.
ממיזם הביטוח הלאומי, של משרד ארצי, חיבה את אלמקייס – פתרונות מיסוי
עם רו”ח אורנה צח (גלרט), העומד לרשותכם לייעוץ בנושא האמור.
(ב”ל 52400-02-15)
