הנהג הועסק “בחברה המרכזית לייצור משקאות קלים” ובחברת בת שלה מאז 1996 במשך כ-18 שנה. באחרונה קיבל בית הדין לעבודה את תביעתו וקבע שהוא לא קיבל גמול מלא על השעות הנוספות שביצע.
ב-1996 החל אדם לעבוד כנהג תובלה ב”חברה המרכזית לייצור משקאות קלים” – זכיינית “קוקה-קולה” בישראל. ב-2007 הוא עבר לעבוד בחברת בת של החברה המרכזית והוביל בעיקר משקאות של “טרה”.
ב-2014 הופסקה עבודתו של הנהג בשל מצבו הבריאותי. בתביעה שהגיש נגד חברת הבת דרש הנהג פיצוי על שעות נוספות שלא שולמו לו ועל העסקה בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה.
הוא טען כי עבד 12 שעות ביום מבלי ששולם לו גמול שעות נוספות. בנוסף לדבריו, בסוף השבוע נדרש לעבוד בימי שישי ובמוצאי שבת ולא קיבל מנוחה שבועית בת 36 שעות רצופות כנדרש בחוק.
החברה טענה מנגד שחוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על הנהג שכן היא לא יכולה הייתה להפעיל פיקוח אפקטיבי על שעות עבודתו. בכל מקרה לדבריה, הנהג לא הועסק בשעות נוספות ואם שהה במפעל מעבר לשמונה השעות שבהן נדרש לבצע משלוחים, הוא עשה כן מבחירתו ותוך שהוא עוסק בענייניו הפרטיים.
החברה הוסיפה שעל פי ההסכם החל על הנהג “עמלת אספקה” ששולמה לו במשך השנים מהווה פיצוי גלובלי על השעות הנוספות.
הנהג השיב שהנתבעת הפעילה אמצעים טכנולוגיים שפיקחו על נהיגתו במשאית ובנוסף הוא החתים כרטיס נוכחות בכניסה וביציאה למפעל.
הוא הוסיף כי מעולם לא שהה במפעל מעבר לנדרש ואם הגיע מוקדם זה מאחר שמנהלו ביקש ממנו לעשות עבודות מסוימות במשרד כמו תכניות עבודה ותדריכים.
עוד לטענתו, עמלת האספקה היא חלק משכר היסוד והוא לא הסכים שהיא תחליף את גמול השעות הנוספות המגיע לו.
חרגה מהרף העליון
השופטת שרון אלקיים מבית הדין לעבודה בתל אביב קיבלה את התביעה חלקית. היא קבעה שלנוכח האמצעים הטכנולוגיים שהפעילה הנתבעת היא יכולה הייתה לפקח על התובע בנסיעות מחוץ למפעל ולכן חוק שעות עבודה ומנוחה חל עליו.
השופטת דחתה את טענת הנתבעת בעניין היקף ההעסקה וקבעה שהתובע אכן הועסק 12 שעות בכל משמרת כפי שטען. היא הדגישה בהקשר זה שהפסיקה קבעה שביחס לנהגים יש להביא בחשבון גם שעות שבהן הם לא נוהגים אך נדרשים לעמוד לרשות מקום העבודה.
באשר למחלוקת בעניין “עמלת האספקה” קבעה השופטת שבהתאם להסכמים שחלו על התובע ולעדויות השונות, יש לראות בה כגמול שעות נוספות עבור התקופה הראשונה. עם זאת, ביחס לתקופה השנייה העמלה משקפת רק מחצית מגמול השעות הנוספות.
בנסיבות פסקה השופטת שהתובע זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות בסך של 165,105 שקל. היא זיכתה אותו בנוסף בפיצוי על העסקה המוגדת לחוק שעות עבודה ומנוחה לאחר שקיבלה את טענותיו כי מספר שעות העסקתו חרגו מהרף העליון המותר ושהוא לא קיבל את מלוא המנוחה השבועית המגיעה לו.
בסך הכל פסקה השופטת לטובת התובע 191,405 שקל בתוספת שכ”ט עו”ד של 13,000 שקל והוצאות של 1,000 שקל.
ב”כ התובע: עו”ד דורון אלקיים, עו”ד דביר הורוביץ
ב”כ הנתבעת: עו”ד טומי מנור, עו”ד נועה פלר-ממן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד יוסי ניזרי העוסק ב- דיני עבודה
הכותב לא ייצג בתיק.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
א’ נ’ החברה המרכזית להפצת משקאות בע”מ
