בתביעה שהגישה המעצבת ב-2014 היא טענה שכשהייתה בחודש חמישי להריונה החברה הוציאה אותה לחופשה כפויה והפסיקה לשלם לה משכורת מכיוון שסירבה לטוס לסין. השופט קבע כי לפיטורים הייתה הצדקה עניינית אך החברה הייתה צריכה לקבל היתר מהממונה.
ב-2007 מעצבת ישראלית המתגוררת באיטליה החלה לעבוד עם יצרנית הנעליים הידועה “אנטילופ”. במסגרת תפקידה היא נדרשה לטוס מספר פעמים בשנה לסין, שם מייצרת החברה את מוצריה.
בתביעה שהגישה המעצבת בתחילת 2014 היא טענה כי מספר חודשים קודם לכן, כשהייתה בחודש החמישי להריונה, הציגה בפני מעסיקיה אישור רפואי לפיו אסור לה לטוס טיסות ארוכות מחשש להפלה.
היא הודיעה להם כי מכיוון ששנה קודם עברה שתי הפלות כשחזרה מאחת הטיסות לסין ולנוכח ההמלצה הרפואית אין בכוונתה לטוס לשם עד לתום ההיריון.
בתגובה, מעסיקיה העמידו בפניה שתי אפשרויות: לטוס או לצאת לחופשה ללא תשלום עד לתום ההיריון. התובעת מחתה וביקשה להמשיך בעבודתה למעט הטיסות לסין. בפועל, החל מספטמבר 2013 החברה הפסיקה לשלם לה שכר.
התובעת טענה כי החופשה שנכפתה עליה היא למעשה פיטורים המנוגדים לחוק עבודת נשים ולחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. התובעת דרשה פיצוי לפי חוקים אלה וכן פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות.
הנתבעים (החברה ובעליה) טענו מנגד כי התובעת הועסקה כפרילנסרית ומעולם לא התקיימו יחסי עובד מעביד ביניהם. הם ציינו כי התובעת עבדה מביתה ללא כל פיקוח ועיצבה “כיד דמיונה החופשי” דגמים של נעליים. הם הוסיפו כי היא לא פוטרה אלא יצאה לחופשה לנוכח “התעקשותה” לא לנסוע לסין.
לא הייתה הפליה
סגן נשיא בית הדין לעבודה בתל אביב השופט שמואל טננבוים קיבל את גרסת התובעת לעניין קיומם של יחסי עובד-מעביד.
הוא ציין כי עבודת העיצוב הייתה חיונית לפעילות הנתבעת והתובעת מילאה את תפקידה באופן אישי ולא באמצעות עובדים מטעמה. כמו כן, עבודה מהבית אינה שוללת בהכרח קיומם של יחסי עובד-מעביד והתובעת גם הייתה כפופה להנחיות הנתבעים באמצעות דואר אלקטרוני ושיחות טלפון. החברה גם סיפקה לה את כלי עבודתה (מחשב, סורק ומדפסת) והנפיקה לה תלושי שכר.
השופט גם קיבל את עמדת התובעת כי הוצאתה לחופשה ללא תשלום מהווה פיטורים. השופט קבע כי בנסיבות אלה ומכיוון שהתובעת היתה בהיריון, היה על החברה לקבל היתר לפיטורים מהממונה במשרד הכלכלה בהתאם להוראות חוק עובדת נשים. משלא עשתה כן, עליה לפצות את התובעת ב-84,448 שקל.
יחד עם זאת השופט הסיק כי הפיטורים אינם מהווים הפליה לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לדבריו, מכיוון שהוכח שהטיסות לסין היו חלק מהותי וחיוני לעבודת התובעת היא לא יכולה הייתה לבצע את תפקידה כנדרש במהלך ההיריון. הוא הוסיף כי בנסיבות אלה סביר שאם הנתבעת הייתה פונה בבקשה לקבל היתר לפיטורים – היא הייתה מתקבלת.
השופט ציין בהקשר זה כי ניכר שלתובעת “תרומה נכבדה” לנסיבות שהביאו לסיום העסקתה שכן היא טסה במיוחד לישראל כדי לקבל את האישור הרפואי הממליץ לה להימנע מטיסות.
עוד קבע השופט כי התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת וכן לדמי הבראה. בסך הכל החברה חויבה לפצות את התובעת ב-179,970 שקל.
התביעה האישית נגד בעלי החברה נדחתה לאחר שהשופט לא מצא כי התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות. לא ניתן צו להוצאות.
ב”כ התובעת: עו”ד רועי אקרמן
ב”כ הנתבעים: לא צוין
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עורך דין עזר מבורך עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
סע”ש 25779-01-14 מיכל כהן נ’ אנטילופ שיווק (1994) בע”מ ואח’
