ביום 17.7.2016 ניתן פסק דין בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, מפי כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה, אשר דחה את תביעת העובדת לתשלום שכר עבודה, וקבע כי יש לראות בתשרים שניתנו לה על ידי לקוחות בית הקפה במסגרת עבודתה כמלצרית, כחלק בלתי נפרד משכר העבודה לו זכאית.
החשיבות בפסק הדין היא כי הוא מסייג פרשנות בעייתית לדעתנו שניתנה לאחד מבחנים שנקבעו בפסק הדין המנחה בעניין ענבל מלכה[2], וכוונתנו לדרישה שפורשה לפיה תנאי להכרה בתשר כשכר הינו רישומו בקופה הרושמת של המסעדה.
כבר כתבנו בעבר כי אין זה נכון כי הכרה בשכר עבודה תהיה תלויה בדיני המס (ראה עוה”ד יוסי חכם ויגאל דנינו – תשר (טיפ) כשכר עבודה – ביקורת בעקבות פסיקת ביה”ד הארצי לעבודה).
ואכן כבר בשנת 2014 ניתן פסק דין אשר קבע כי די בכך שהמעסיק ניהל קופת טיפים מרכזית ווידא את דרך חלוקת הכספים תוך שמירה על הוראות חוק שכר מינימום כדי לעמוד בדרישת הדין וכי אין חובה דווקא לרשום את הטיפים מבחינה חשבונאית פורמלית (ראה מאמרנו – טיפים ייחשבו כשכר עבודה גם אם לא עברו דרך הקופה של המעסיק).
בהקשר זה יובהר, כי על פי פסק הדין אין חובה על המעסיק להעביר את התשרים בקופה הרושמת שבבית העסק. די בכך שמתנהלת קופה כלשהי (ובכלל זה “קופת תשרים”), שאליה נכנסות כל הכנסות התשרים שמאוחר יותר נרשמות בספרי המעסיק, ולגביה מנוהל פנקס מסודר המשקף את סך כל התשרים שהתקבלו באותו יום/חודש, ואת אופן חלוקתם בין המלצרים/ברמנים. בהקשר זה, גם “מחברת טיפים” עונה על דרישות הפנקס כאמור.
אכן אין מדובר בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה אך לעניות דעתנו מדובר בניתוח נכון וצודק של הדין הראוי והמצוי.
אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו”ד מומחה בתחום.
מאת: עו”ד יוסי חכם אביתר טף
© כל הזכויות שמורות לחכם את אור-זך, עורכי דין, 2016
[1] ס”ע (י-ם) 31293-04-12 קרן מרגרט אלון נ’ שמואל מרדכי חלקיה שטרן, (ניתן ביום 17.7.2016).
[2] ע”ע (ארצי) 300113/98 ד.ג.מ.ב. אילת מסעדות בע”מ נ’ ענבל מלכה, (ניתן ביום 1.6.2005).
