בירור תביעה של עובד שפוטר לאחר כ-29 שנות עבודה חשף פגמים קשים ביותר בהתנהלות המעסיק, ובין היתר: הגשת תלונות שווא נגד העובד, אי-תשלום שכר בזמן והתנהלות חשודה במזומן.
בשנת 1983 החל התובע לעבוד אצל בעל חברה שעוסקת בבנייה ובתיקון תנורי אפייה. לאורך השנים פתח בעל החברה חברות שונות שהפעילות הועברה אליהן, והתובע עבר עמו מחברה לחברה.
כ-29 שנים לאחר מכן יחסי העבודה הסתיימו על רקע סכסוכים אישיים ועסקיים בין התובע למעסיקו, כאשר שני הצדדים מחזיקים בגרסאות שונות לגבי נסיבות סיום העבודה המשותפת.
התביעה נגד המעסיק והחברות השונות שבבעלותו הוגשה לבית הדין האזורי בתל אביב בשנת 2013, ובה דרש התובע פיצויי פיטורים, הפרשי שכר ופיצוי על אי-הפרשות לפנסיה.
התובע טען שפוטר לאחר תקופה ארוכה שבה זכה ליחס קשה ביותר מצד הנתבע, כולל איומים, השפלות ותלונות שווא במשטרה. בנוסף, הוא טען כי לא קיבל שכר עבור חודשי העבודה האחרונים ושעות נוספות.
בעל החברות – הנתבע – דחה את טענות התובע וטען כי אינו זכאי לאף סעד מכיוון שהתפטר. בנוסף, הוא הגיש בשם החברות שלו תביעה נגד התובע, ובה טען שזייף מסמכים, גנב כספים, גרם לאובדן הכנסות ומעל באמונו כאשר עבד במקומות אחרים בזמן שהועסק אצלו.
בעוד התביעה מתנהלת, הוכרז הנתבע הוכרז כפושט רגל, אך לבקשת התובע, שלאורך כל הדרך טען כי הנתבע הוא שעמד מאחורי החברות וההתנהלות הקשה נגדו, התיר בית המשפט של פשיטת הרגל להמשיך את ההליכים נגד הנתבע עצמו בבית הדין לעבודה.
הדיונים בתיק המשיכו ובמסגרתם התובע הציג הוכחה לכך שבחודשים האחרונים הוא קיבל 4,100 שקל בלבד אף שלאורך שנים הופקדה בחשבונו משכורת חודשית של 9,500 שקל – חלקה במזומן. הנתבע הגיב לכך בטענה שהמזומן הם כספי “עבודות שחורות”, שהסכים להפקידם עבור התובע לבקשתו.
בנוסף, התגלה שהנתבעים הגישו נגדו לא פחות מ-74 תלונות למשטרת ישראל, שנגנזו לאחר שנמצא שהתובע לא ביצע כל עבירה.
התפטר, פוטר – מה זה משנה?
סגנית הנשיאה השופטת הדס יהלום האמינה לגרסת התובע לגבי שכרו וקבעה כי לא הגיוני שעובד בכיר וותיק כמוהו ימשיך לקבל במשך כשלושה עשורים שכר של 4,100 שקל בלבד. על כל פנים, הנתבע לא הצליח להוכיח זאת.
השופטת הוסיפה ודחתה את התביעה של הנתבע לאחר שקבעה כי אין כל ראיה המוכיחה שהתובע עשה דבר מה שלילי.
לנוכח דברים אלה, השופטת הסבירה כי למעשה, אין צורך להכריע בשאלה האם התובע התפטר או פוטר, שכן גם אם התפטר, הוא עדיין זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות שבהן הוכיח שלא קיבל את מלוא השכר עבור עבודתו.
לכן, השופטת קיבלה את תביעת התובע ופסקה לזכותו 639,082 שקל עבור פיצויי פיטורים, שעות נוספות, הפרשי שכר והפרשות לפנסיה.
באופן חריג, את האחריות לתשלום הפיצוי השופטת הטילה לא רק על החברות אלא גם על המעסיק באופן אישי. זאת, לאחר שקבעה כי הלבין את פניו של התובע ובין היתר, שלח לו ולמשפחתו עשרות מברקים ופניות המייחסים להם אחריות לקריסת עסקיו.
בהקשר זה אפשר להניח כי הקביעה לפיה הנתבע יצטרך לשלם את הפיצוי ביחד ולחוד עם החברות תקל על התובע לגבות את הכסף במסגרת הליכי פשיטת הרגל.
מאחר שהשופטת סברה שרוב רובן של הטענות שהעלה הנתבע נגד התובע לא היו מוצדקות היא חייבה אותו ואת החברות שבבעלותו בהוצאות משפט גבוהות בסך 25,000 שקל.
ב”כ התובע: עו”ד עמרני
ב”כ הנתבעים: לא צוין בפסק הדין
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עורכת דין ורד שדות עוסקת בדיני עבודה
הכותבת לא ייצגה בתיק
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
סע”ש 1239-06-13,”ש 31010-07-13
