חברה העוסקת בעיצוב מוצרי זכוכית תבעה פיצוי מאחד ממעצביה, בטענה שפתח עסק מתחרה בזמן שעבד אצלה. השבוע קבע בית הדין לעבודה שהעובד הפר את נאמנותו לחברה, והורה לו לפצות אותה ב-30,000 שקל.
אחד החששות המוצדקים של מעסיקים הוא שעובדים בהם השקיעו זמן ומשאבים יחליטו לנצל את הכישורים שרכשו על מנת להקים עסק מתחרה.
בזמן שאין מחלוקת על כך שלכל עובד יש זכות חוקית לעזוב את מקום עבודתו ולהקים עסק משל עצמו, המעסיק עדיין יכול להטיל על עובד כזה הגבלות שונות הקשורות לשמירה על הסודות המסחריים של החברה.
על כל פנים, חוק עוולות מסחריות קובע כי עובד אינו מורשה להשתמש בסודות מסחריים של המעסיקה שלו. חובה נוספת המוטלת על העובד היא לגלות נאמנות כלפי החברה – כל עוד הוא עובד בה.
לאחרונה, נדרש בית הדין לעבודה בירושלים לדון בסוגיה זו במסגרת תביעה של חברה נגד עובד שעזב אותה והקים עסק מתחרה.
התביעה הוגשה בשנת 2013 על ידי חברת “א. קרמר דוד” העוסקת בעיצוב ושיווק של מוצרי זכוכית, בטענה שהנתבע גזל את סודותיה המסחריים וגרם לה לנזקים. בסך הכל היא דרשה פיצוי של כ-200 אלף שקל בשל מעשיו.
התובעת טענה כי הנתבע עבד אצלה כמעצב במשך כשבע שנים עד שהתפטר והקים עסק מתחרה בסיוע של עובד אחר (שלבסוף חזר לעבוד בשורותיה).
לפי התובעת, הנתבע החל ליזום את העסק עוד כשעבד אצלה ובתקופה האחרונה לעבודתו השקיע את רוב הזמן והמרץ להקמתו בזמן שקיבל ממנה משכורת מלאה. לטענתה מעשיו של הנתבע מהווים חוסר תום לב והפרת חובת הנאמנות שלו כלפיה.
נציגי התובעת סיפרו בבית הדין כי הנתבע הרבה לצאת מהעבודה בתירוצים שונים כדי לעבוד בעסק שפתח, והאשימו אותו גם בגזל לקוחות.
הנתבע, מצידו, הכחיש באופן גורף את הטענות נגדו וטען כי מעולם לא גזל דבר מהתובעת – לא סודות, לא לקוחות ולא ציוד עזר.
ואולם, במהלך הדיונים בתיק עלו סתירות רבות בגרסתו וניכר היה שהוא מנסה למזער את היקף הפעילות שלו בעסק בתקופה שעוד עבד עבור התובעת. בתוך כך הוא אף עומת עם צילום המתעד אותו בפתח עסקו הפרטי בעת שדיווח על “יום מחלה”.
מעסיק לא אמור לחשוש
השופט כאמל אבו קאעוד הבהיר כי באופן כללי לעובד העומד לסיים את עבודתו מותר לבצע “פעולות הכנה” לקראת העזיבה ואפילו להקים עסק. אלא שבמקרה הזה פעולות הנתבע חרגו מגדר “פעולות הכנה” והפכו ממש להפעלת עסק פרטי על חשבון שעות העבודה אצל התובעת –שכלל לא עודכנה על כוונותיו העתידיות.
בכך, הנתבע הפר באופן חמור את חובת הנאמנות ותום הלב כלפי התובעת, והעמיד אותה במצב של חוסר ודאות, שגרם לה לנהוג בחשדנות כלפי עובדיה, לקוחותיה וספקיה. ביחסי עבודה תקינים, כתב השופט קאעוד, המעסיק לא אמור לחשוש מעובדיו.
עם זאת, השופט דחה את הטענה לגבי השימוש בסודות מסחריים. השופט קבע כי לא הוכח שהנתבע השתמש בדוגמאות או איורים השייכים באופן ייחודי לתובעת והיא אף לא הוכיחה שהנתבע שידל את לקוחותיה – בין היתר משום שלא הזמינה אף לקוח כזה לעדות.
לפיכך, השופט קיבל את התביעה באופן חלקי, והורה לנתבע לשלם לתובעת 30,000 שקל כפיצוי עבור הפרת חובת הנאמנות ותום הלב ביחסי עבודה, בתוספת הוצאות ושכ”ט בסך 12,000 שקל.
ב”כ התובעת: עו”ד אופיר טל
ב”כ הנתבע: עו”ד ניקולאי גליצניקוב
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עורך דין גיא אבני עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
סע”ש 4354-12-13
