האישה, שהועסקה בעבודות ניקיון במשטרת ישראל באמצעות חברת כוח אדם, טענה כי בספטמבר 2013 החברה פיטרה אותה בהיותה בהריון בניגוד לחוק. החברה טענה כי העובדת התפטרה מיוזמתה. ביה”ד: התובעת רצתה לעבוד אך “סולקה מהאתר”.
בפברואר 2013 החלה האישה לעבוד בניקיון במטה משטרת ישראל, באמצעות חברת הניקיון “א.א.א. אבירם בע”מ”.
בתביעה שהגישה כנגד החברה טענה העובדת כי בתחילת ספטמבר 2013 קיבלה מכתב פיטורים מהחברה, על אף שהודיעה לחברה כי היא בהריון.
לדברי התובעת, רק באוקטובר 2013, בעקבות התערבות עמותת “ידיד”, הסכימה החברה להחזיר אותה לעבודה. לדבריה, מכיוון שהייתה חולה, שבה לעבודה בסוף אוקטובר אך הועסקה באותו יום שעתיים בלבד, ולאחר מכן הורה לה המפקח “לשבת”.
ביומיים שלאחר מכן הועסקה כרגיל, אך ביום השלישי הורה לה המפקח ללכת הביתה וטען “אין לי עבודה לתת לך”, תוך שהוא מעליב אותה על רקע מוצאה האתיופי. בכך למעשה פיטרה אותה החברה פעם נוספת בהיותה בהריון, ללא שימוע ובניגוד לחוק, טענה התובעת.
חברת הניקיון טענה בכתב ההגנה כי במהלך חודשי עבודתה הספורים ביצעה התובעת עבודה רשלנית, לא מילאה את מטלותיה ונעדרה לעתים תכופות.
לדבריה, התובעת לא הודיעה לה על הריונה לפני הפיטורים הראשונים, שננקטו כמוצא אחרון ולאחר שנערכו לה שיחות ושימוע על ידי מפקח העבודה במשרדי החברה.
הנתבעת הוסיפה כי ביום בו פוטרה, הודיעה התובעת שהיא בהריון ולכן הפיטורים בוטלו באופן מידי. אף על פי כן, התובעת שבה לעבודה רק בסוף אוקטובר וגם אז לא ביצעה את המטלות וטענה כי “קשה לה לסחוב שקיות ולסחוט סמרטוט”. בהמשך הודיעה התובעת למפקח כי היא לא רוצה יותר לעבוד ונעלמה. משכך, התפטרה התובעת ואינה זכאית לכל פיצוי, סיכמה הנתבעת.
“בלתי סביר” שהתפטרה
השופטת הדס יהלום מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחתה את גרסת הנתבעת כי ערכה לתובעת שימוע קודם לפיטורים הראשונים. בעניין זה השופטת האמינה לתובעת, שהעידה כי היא בכלל לא יודעת היכן משרדי החברה שבהם התבצע לכאורה השימוע.
השופטת ציינה כי הוכח שהתובעת חיפשה עבודה אחרת לאחר הפיטורים, ומכאן שהחברה לא ביטלה את הפיטורים הראשונים באופן מידי כנטען, אלא רק לאחר התערבות העמותה.
עוד הוכח, לדברי השופטת, כי התובעת רצתה לעבוד והייתה זקוקה לכסף, ולכן “בלתי סביר” שהתפטרה סתם כך לאחר ששבה לעבודה באוקטובר.
לקביעת השופטת, מחומר הראיות עלה כי ביום בו שבה התובעת לעבודה ניתנה לה עבודה של שעתיים ביום בלבד, והנתבעת לא הבהירה לה שתשלם עבור יום עבודה מלא.
בנסיבות אלה, מובנת התנגדותה של התובעת לצורת העסקה זו, כתבה השופטת והוסיפה כי הוכח שהתובעת התלוננה כי אינה משובצת לעבודה כרגיל בפני מנהלת בחברה, אבל לא זכתה למענה.
בסופו של דבר, קבעה השופטת, למרות מצבה הרגיש התובעת “סולקה מהאתר על ידי המפקח” ופוטרה בסוף אוקטובר, ללא שימוע ובזמן שהייתה בהריון.
לפיכך קיבלה השופטת את התביעה ופסקה לתובעת פיצויים בגין הפרשי שכר, דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים והיעדר שימוע. הפיצוי המשמעותי – 30,000 שקל – נפסק מכוח חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה על פיטורי העובדת בהיותה בהריון.
בסיכומו של דבר, נפסקו לטובת התובעת כ-50,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ”ט עו”ד בסך 7,500 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
סע”ש 37710-11-13 טזארה אנאנו נ’ א.א.א. אבירם בע”מ
מאת: עורך הדין ראפת דיאב עוסק בדיני עבודה
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
