עדכונים בנושא הפרשות לפנסיה

בתאריך 1/7/2016 יועלה שיעור ההפרשה לתגמולים בחצי אחוז (מעסיק – 6.25%, עובד – 5.75%) וביום 1/1/2017 בחצי אחוז נוסף (מעסיק – 6.5%, עובד – 6%).

באוגוסט 2015 התקבל בכנסת תיקון מס’ 12 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) התשע”ה-2015. תיקוני החוק נועדו במוצהר להרחיב את זכויות העובד-החוסך.

התיקון בעל המשמעות הגדולה ביותר קבע (יש אומרים חזר וקבע) כי מתחילת פברואר 2016 לא יוכל מעסיק להתנות את שיעור ההפקדות שהוא חייב בהן בקופה מסוימת או בסוג מוצר פנסיוני שבחר עבור העובד. המעסיק לא יוכל להתערב בקביעת סוג התוכנית הפנסיונית (קרן פנסיה/ביטח מנהלים/קופת גמל), וזו תהיה נתונה לבחירתו הבלעדית של העובד.

הרציונל: שחרור העובד מכל סוג של אילוץ לגבי בחירת התוכנית הפנסיונית שלו.
ע”פ הפרשנות הרווחת, וככל הנראה שלא בכוונת מכוון, כתוצאה מתיקון 12 על מעסיקים רבים במשק להעלות את שיעורי ההפרשות לתגמולים בחלק המעסיק ולהתיישר עם שיעור ההפרשה הגבוה ביותר לו זכאי העובד לפי הסכם העבודה החל עליו, עד כדי 7.5%.
להערכת ארגוני המעסיקים העלות השנתית של תיקון 12 נעה בין 2 – 4 מיליארד ₪ לשנה.

בסמוך לכניסתו לתוקף של תיקון 12 קם קול צעקה. לטענת ארגוני המעסיקים נציגי האוצר הבטיחו בכנסת כי לא תהיה משמעות כספית לתיקון.
בשיחות אוף-רקורד התברר כי תיקון 12 עבר בכנסת מתחת לרדאר של ארגוני המעסיקים, שהודו שנרדמו בשמירה. כאשר התחוורה המשמעות העצומה מבחינת המעסיקים, התיישבו ההסתדרות ולשכת התאום של הארגונים הכלכליים למו”מ חפוז שהוליד תיקון להסכם פנסיה חובה (23/2/2016).
הצדדים הסכימו על הגדלת שיעור ההפרשות לפנסיה, אבל בשיעור של 1% בלבד תוך חלוקה שווה בין המעסיק והעובד ובשתי פעימות. בתאריך 1/7/2016 יועלה שיעור ההפרשה לתגמולים בחצי אחוז (מעסיק – 6.25%, עובד – 5.75%) וביום 1/1/2017 בחצי אחוז נוסף (מעסיק – 6.5%, עובד – 6%). הסכם זה מותנה בהרחבתו בצו ע”י שר הכלכלה, וכן בתיקון רטרואקטיבי של תיקון 12 כך שיתיישר עם ההסכם החדש. לזכות ההסתדרות ייאמר כי השכילה להבין שלא ניתן להשית על המעסיקים לבדם גידול של עד 2.5% בעלויות השכר והסכימה להעלאה מתונה יותר בשיעור 1% ולנשיאה שווה בנטל מצד העובדים.

הצדדים ניצלו הזדמנות זו בה תוקן הסכם פנסיה חובה כדי לקבוע/לחדד סוגיות שהיו שנויות במחלוקת פרשנית. ההסכם החדש קובע רף מינימלי החל על כל העובדים במשק ולפיו שיעור ההפרשה לתגמולי המעסיק (לחיסכון) לא ייפול מ-5%. זוהי “פנסיית מינימום” חדשה.
באשר לרכישת אובדן כושר עבודה (בקופת ביטוח/קופת גמל) הובהר כי המעסיק הוא זה שיישא בעלות עד לתקרה של 2.5% (בנוסף ל-5%).
ההסכם החדש לא מתייחס לרכישת סיכוני נכות ומוות המחויבים לפי הסכם פנסיה חובה, ולדעתנו נובע מכך כי עלות רכישת הריסק יכול שתבוא בתוך וע”ח ה-5% של המעסיק. כמו כן, הובהרה חובת המעסיק לרכוש לעובד כיסוי לאובדן כושר עבודה בשיעור הדרוש להבטחת 75% משכר העובד.

לעניין ההפרשה לפיצויים נקבע שיעור מינימלי של 6% בכל סוגי המוצרים הפנסיוניים.
מעסיק שאצלו מונהגים שיעורי הפרשה לפיצויים באופן שונה לקרן פנסיה/ביטוח מנהלים/קופת גמל, יהיה רשאי להשוות את שיעור ההפרשה עד לרצפה של 6%. עובד חדש שבא עם פוליסה טובה יותר, דהיינו עם הפרשה לפיצויים גבוהה מ–6%, לא ייפגע והמעסיק מחויב לפוליסה הקיימת.

לדעתנו, התיקונים הנ”ל מציפים פעם נוספת את האי-סדר השורר בתחום הכה-חשוב של פנסיית העובדים במשק.
מדובר בתחום עתיר שחקנים, והסדרתו חייבת להיות בחוק של הכנסת שעובר את כל שלבי החקיקה דרך כל השחקנים.
תיקון 12 נולד במשרד האוצר מתוך כוונה לשלול מהמעסיק התערבות בזכות הבחירה של העובד במוצר הפנסיוני, אבל פקידי האוצר לא חזו את המשמעויות הכלכליות הכרוכות בכך ולא התייעצו עם הגורמים הרלוונטיים לרבות עם עמיתיהם במשרד הכלכלה.
התעקשותם של ההסתדרות וארגוני המעסיקים להסדיר את תחום הפנסיה בדרך של הסכמים קיבוציים מגדילה את האי-שוויון בין העובדים.
באופן טבעי, עובדים מאוגדים וחזקים מצליחים להשיג תנאים טובים יותר ממעסיקיהם ביחס לעובדים הבלתי מאוגדים.
העובד הבלתי מאוגד שממילא משתכר פחות, יגיע לגיל פנסיה ובאמתחתו הכנסה פנסיונית נמוכה יותר מזו של עמיתו המאוגד עקב שיעורי הפרשה נמוכים יחסית. כמו כן, בהסכמים קיבוציים נוצר אי-שוויון בין עובדים בתחומי עיסוק דומים על רקע נתונים בלתי רלוונטיים כמו מיקום גיאוגרפי.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף להתייעצות עם עו”ד מומחה בתחום.

מאת: עו”ד יגאל דנינו.