ההנהלה ביקשה מהעובד להתפטר לאחר שנחשד כי השתמש ברכבי החברה ללא רשות. בית הדין לעבודה קבע שמדובר בפיטורים בכל דבר, והורה לחברה לפצות את העובד, שהוכיח כי השתמש ברכבים בהסכמת מנהלו, ב-107,000 שקל.
במשך 15 שנה שימש העובד כנהג בסניף רעננה של חברת השכרת הרכב “דומיקאר”, הידועה בשמה המסחרי “באדג’ט”.
לדבריו, כחלק מהבעת ההערכה לה זכה, מנהלו הישיר אישר לו להשתמש ברכבי החברה כדי להגיע מביתו לעבודה ובחזרה.
אלא שלפני כשלוש שנים, גילה העובד כי רכב שהשתמש בו אינו נמצא במקום בו החנה אותו. הוא התקשר אל מנהלו, שלדבריו הנחה אותו להגיש תלונה במשטרה על גניבה.
מספר ימים לאחר מכן, התברר כי מי ש”גנב” את הרכב היה סמנכ”ל החברה. מסתבר כי הלה חשד שהרכב נלקח ללא רשות והחזיר אותו לחניון החברה.
בהמשך, הגיע חוקר מטעם החברה לסניף בו עובד הנהג ועימת אותו עם הטענה לפיה נטל רכבים מהחברה ללא רשות. העובד סיפר כי הודה בפני החוקר במעשים, כי הפחידו אותו שאם לא יודה, תוגש נגדו תלונה במשטרה על גניבה ממעביד.
לאחר כחודש, זומן העובד לשיחה אצל הסמנכ”ל, שביקש ממנו להתפטר, ואף הכתיב למנהלו הישיר את תוכן מכתב ההתפטרות.
עם חזרתו לביתו, סיפר העובד לבני משפחתו כיצד נאלץ להתפטר על רקע מעשים שלדבריו כלל לא ביצע, ובעצתם, שלח מכתב להנהלה בו ביקש לבטל את התפטרותו.
בתגובה, זימנה החברה את העובד לשימוע. העובד ביקש להתייצב עם עורך דינו, אך השימוע בוטל, ונאמר לו להפסיק להתייצב לעבודה.
כתוצאה, פנה העובד הפגוע לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ודרש לקבל פיצויי פיטורים, תשלום שלא קיבל על שעות נוספות ופיצוי על פגיעה בשמו הטוב.
מנגד, טענה החברה שהתובע כלל לא פוטר אלא התפטר לאחר ש”נתפס על חם”. בנוסף, החברה הגישה תביעה נגדית בסך 143,520 שקל עבור השימוש ברכביה.
בניסיון לטהר את שמו מהחשדות הפליליים שיוחסו לו, זימן התובע לעדות את מנהלו הישיר – שבינתיים פוטר מהחברה – אך זה לא הופיע לדיון. בנוסף, גרסת העובד לפיה סמנכ”ל הוא זה שביקש ממנו להודיע על התפטרותו לא נסתרה על ידי החברה.
מסור ואמין
סגן הנשיא השופט שמואל טננבוים התרשם שהמנהל שזומן על ידי העובד, חשש להגיע לעדות כדי לא להודות בכך שאישר את השימוש החריג ברכבי החברה ללא רשות ממוניו.
השופט הבהיר כי העובד הותיר עליו רושם של עובד מסור ואמין, שלא היה מסכן את פרנסתו ומשתמש ברכבי החברה ללא אישור באופן גלוי לעין. לכן, הגיע השופט למסקנה שהשימוש ברכבים היה בהסכמה מלאה, ודחה את תביעת החברה.
בנוסף, השופט דחה את טענת החברה לפיה העובד התפטר. “הנני סבור כי בנסיבות העניין היה התובע נתון במצב שהביאו להתפטר בניגוד לרצונו, ולכן אקט ההתפטרות לא היה ‘התפטרות’ אלא פיטורים לכל דבר”, כתב השופט בפסק הדין.
ואולם, השופט קבע שלא הוכח שהחברה פגעה בשמו הטוב של העובד, שהחל לעבוד בחברה אחרת מיד לאחר פיטוריו.
לסיכום, הורה השופט לנתבעת לשלם לעובד 107,500 שקל עבור פיצויי פיטורים, אי עריכת שימוע, והחזר שעות נוספות, בתוספת הוצאות משפט ושכ”ט של 15,000שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עורך דין קובי פרידמן עוסק בדיני עבודה
באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
