האישה, שעבדה בחברת “הייר קליניק”, פוטרה לאחר שהתלוננה על תנאי העבודה המנוגדים לחוק. בית הדין לעבודה בחיפה קיבל את התביעה שהגישה העובדת, ומתח ביקורת על התנהלות המעסיקה, שהפרה את זכות הישיבה שלה.
הפרשה התרחשה לפני כארבע שנים. האישה עבדה כחודשיים בסניף קרית ביאליק של רשת “הייר קליניק”, ובמסגרת תפקידה העניקה ללקוחות טיפולי שיער וקרקפת.
כל טיפול ארך כ-45 דקות, וכלל בדיקת של הקרקפת, חפיפה וייבוש של השיער. כמו כן, כללה העבודה של האישה מטלות נלוות, כגון הקלדה במחשב, מענה טלפוני וניקוי חדר הטיפולים.
הפיטורים הגיעו כרעם ביום בהיר, וללא שימוע, לאחר שהתלוננה על כך שמעסיקיה לא אפשרו לה לשבת כלל. בתגובה היא הגישה תביעה לפיצויים בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.
לטענתה, מעבר לכך שלא נתנו לה לשבת במהלך שעות העבודה, הישיבה גם לא התאפשרה במהלך ההפסקות. בנוסף, העובדת דרשה פיצויים על פיטורים שלא כדין, כיוון שלא נערך לה שימוע.
הנתבעת הכחישה את הטענות כלפיה, וטענה כי פיטרה את העובדת בעקבות תלונות של לקוחות, ולאחר שהתגלה כי היא בעייתית וחורגת מנהלי העבודה.
באשר לסוגיית הישיבה, הנתבעת טענה כי הטיפול המוענק ללקוחותיה הוא דינאמי, ואינו מאפשר למטפלות לשבת במהלכו, והתובעת ידעה זאת היטב, כיוון שנחשפה לכך בתקופת ההתלמדות שלה.
הנתבעת אמנם הודתה שלא ערכה לתובעת שימוע רשמי לפני פיטורים, אך הסבירה כי לאורך תקופת עבודתה היא זומנה למספר שיחות הבהרה אצל מנהלת הסניף, שלא הובילו לשינוי התנהלותה.
במהלך הדיון סיפרה עובדת אחרת כי לאחר פיטורי התובעת, התווספו לפתע כסאות במקום העבודה, מה שחיזק את עדות התובעת, לפיה לא הוקצו לעובדות מקומות לישיבה.
פיטורים פגומים
השופט אסף הראל הבהיר כי מלבד פעולת החפיפה ומספר מטלות נלוות, לא הוכח שהתובעת נדרשה לזוז בצורה משמעותית במהלך עבודתה, כך שלמעשה לא הייתה כל מניעה מלבצע אותה בישיבה.
טענת הנתבעת לפיה התובעת השלימה עם תנאי עבודתה נדחתה על ידי השופט, ששוכנע כי התובעת התלוננה על התנאים מספר פעמים. בהתאם, קבע השופט שהנתבעת הפרה את חוק הזכות לעבודה בישיבה.
השופט הוסיף והדגיש את האיסור לפטר עובד שהתלונן בפני מעסיקו על תנאי עבודתו – רק מכיוון שהתלונן.
מכיוון שהנתבעת כלל לא הוכיחה שהתובעת פוטרה מסיבות מקצועיות, הגיע השופט למסקנה שמדובר בפיטורים פגומים, המנוגדים לחוק, ופוגעים באינטרס לעודד שיח חופשי בין עובדים למעסיקים במקרים בהם תנאי העבודה סוטים מהוראות החוק.
לפיכך, השופט קיבל את התביעה בחלקה, והורה לנתבעת לפצות את התובעת ב-63,000 שקל על הפרת זכותה לשבת בזמן העבודה ובהפסקותיה, ועבור אופן פיטוריה הקלוקל. הנתבעת אף חויבה לשלם לתובעת 3,000 שקל עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,500 שקל.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עורך דין ליאור פליק, העוסק בדיני עבודה
באדיבות אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
