עובד הוראה תבע את משרד החינוך להכרה בזכאותו ליום עבודה מקוצר בשל היותו אב לילד מתחת לגיל 14, כפי שהיה ניתן לו היה אמו של הילד. בית הדין הכיר בזכותו של התובע, תוך קביעת כללים למימושה של הזכות.
פסק דין בעניין אזברגה נ. משרד החינוך
ביום 16.11.2015 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (כב’ הנשיאה אורלי סלע) בעניין תביעתו של עובד הוראה במשרד החינוך להכרה בזכאותו ליום עבודה מקוצר בשל היותו אב לילד מתחת לגיל 14, כפי שהיה ניתן לו היה אמו של הילד. בית הדין הכיר בזכותו של התובע, תוך קביעת כללים למימושה של הזכות.
האב, עובד הוראה, ביקש לקצר את יום עבודתו וטען כי יש להשוות מעמדו למעמדה של עובדת הוראה שהינה אם לילדים. מקורה של הזכות לקיצור יום עבודה בהסכמים קיבוציים שעיגנו את זכותן של מורות אמהות לילדים עד גיל 14, לקצר את יום עבודתן. התובע פנה למשרד החינוך ודרש קיצור יום עבודתו. המשרד סרב שכן לטענתו אשתו של התובע הועסקה בהיקף משרה של 80% בלבד ולכן אינו זכאי להטבה. התובע טען כי מדובר בתנאי מקפח שכן הדרישה להיקף משרה מלא של בת זוגו אינה מעוגנת בהוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
בית הדין קבע כי הפרשנות הנכונה להיקף זכאותו של אב ל”משרת אם” צריכה לאזן בין הטבות הוריות גם לאבות לבין הרציונאל לשילוב נשים אמהות במערך העבודה. בית הדין הפנה להוראות חוק השוויון הקובעות כי מקום שעובדת זכאית להטבה במקום עבודתה בקשר להורות, יהיה זכאי גם עובד לאותן הטבות ובלבד שבת זוגו היא עובדת ולא נעדרה מעבודתה בקשר לאותה זכות. בית הדין הפנה לתכלית הסעיף- העמקת תפיסת ההורות כתפקידם של שני בני הזוג. בית הדין קבע כי יש ליתן פרשנות מרחיבה לסעיף החוק.
לאור הדברים, קבע בית הדין כי הדרישה לעבודתה של האם במשרה מלאה אינה מעוגנת בהוראות החוק ולפיכך, משרד החינוך אינו רשאי לקבוע מגבלה זו לשם מימוש ההטבה. בית הדין מפנה לכך שקיומה של הדרישה מקטין משמעותית את כמות האבות הזכאים לממש את ההטבה של קיצור יום העבודה. בית הדין קבע כי התנאי הרלבנטי למימוש הזכות לקיצור יום עבודה הוא התנאי הקבוע בחוק- קבלת אישור מעסיק בת הזוג כי היא לא מימשה את קיצור יום העבודה במשרתה שלה. לאור זאת, מצא בית הדין כי התובע זכאי לקיצור יום העבודה וכי על משרד החינוך לשלם לו פיצוי בגין אובדן זכאותו בשנים שחלפו, וליתן לו לממש את הזכות מכאן ולהבא.
הבהרה: המידע באתר הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המחברת אינה נושאת באחריות כשלהי כלפי הקורא/ת. הקורא/ת נדרש/ת לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. כל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך/ת ועל דעתו/ה בלבד.
מאת: קרן בר יהודה, עו”ד ונוטריון.
הכותבת שמשה בעבר כיועצת משפטית למרכז סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית בירושלים, מייצגת נפגעות הטרדה מינית, מייעצת ומלווה מעסיקים בתחום הטיפול בנושאי הטרדה מינית ומנחה קורסים לאחראיות על הטרדה מינית במקומות עבודה. הכותבת מנהלת את הפורום לייעוץ משפטי של אתר “מקום” לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית.
