כשמשגיח הכשרות מטעם הרבנות ביקש לקבל את שכרו במזומן ללא תלוש שכר, חשב הבעלים של המסעדה ש”אין לו ברירה”. בית הדין חשב אחרת.
לפני כשש שנים הקים האיש את מסעדת “אייזק ג’ון” בראשל”צ, והעסיק ארבעה עובדים. לבקשת אביו, שהועסק אף הוא במסעדה, הסכים להתקשר עם הרבנות במטרה לקבל תעודת כשרות מטעמה.
לאחר שאביו יצר את הקשר עם הרבנות, משגיח הכשרות הגיע למסעדה ודרש ששכרו ישולם במזומן, ללא תלוש או חשבונית, מכיוון שהוא מצוי בהליך פשיטת רגל. האיש, שחשב כי דרישת המשגיח היא סוג של “כופר” לרבנות לצורך קבלת התעודה, הסכים לבסוף ובמשך חצי שנה שילם לו את השכר במזומן וללא תלושי שכר.
באפריל 2010 מכר האיש את המסעדה, ונתקל בתלונה מצד המשגיח, שפנה למשרד התמ”ת (היום משרד הכלכלה) בטענה שלא קיבל את שכר העבודה עבור חודש זה. מכיוון שמשרד התמ”ת גילה על ההסדר הלא-חוקי עם משגיח הכשרות, בשנת 2013 הגישה המדינה כתב אישום נגד בעל המסעדה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, שייחס לו עבירות של אי תשלום שכר מינימום ואי מסירת תלושי שכר.
לאחר שהמשגיח הודה בכך שלא עבד בחודש עליו לא קיבל שכר, המעסיק הודה במעשיו והורשע במסגרת הסדר הטיעון באי-מסירת שישה תלושי שכר בניגוד לחוק הגנת השכר.
המדינה טענה שאי-מסירת תלושי שכר – המשמשים את העובד לזהות את מרכיבי השכר ולוודא שזכויותיו משולמות כדין – היא עבירה חמורה שביצועה עלול לגרום לפגיעה בתנאי העובדים ובשכרם.
לדבריה, בהתחשב בכך שהנאשם לא לקח אחריות על מעשיו וניסה להפיל את האשמה על הרבנות ועל אביו, יש לגזור עליו עונש כלכלי משמעותי שירתיע אותו ואת ציבור המעסיקים מביצוע מעשים דומים.
הנאשם, לעומת זאת, טען כי בניגוד לגרסת המדינה, הוא מביע חרטה רבה על המקרה ולוקח עליו אחריות מלאה. ואולם, לגרסתו, מדובר בעבירה טכנית ולא מכוונת, שכן רק לאחר שקיבל ייעוץ משפטי הוא הבין כי נחשב למעסיק של המשגיח והיה עליו להוציא לו תלושי שכר. הנאשם ביקש להתחשב בכך שאין לו עבר פלילי, ובסיכוי האפסי שיבצע עבירות דומות שוב לנוכח העובדה שפרש מעסקי המסעדנות וכיום הוא עובד שכיר.
לא ידע
השופטת שרון אלקיים הסכימה עם עמדת המדינה לפיה אחת ממטרותיו של חוק הגנת השכר היא להגן על פגיעה בשכר העובד ובתנאיו הסוציאליים. עם זאת, היא הדגישה שבמקרה הזה לא מדובר בעובד שלא קיבל את שכרו או נפגע. בתוך כך, השופטת גם קיבלה את גרסת הנאשם, לפיה כלל לא ידע שהוא נחשב למעסיקו של המשגיח.
השופטת אמנם לא סברה כי יש לפטור את הנאשם מעונש כליל, שהרי בסופו של יום עבר על החוק, אולם היא החליטה להתחשב בו, כבקשתו, וקבעה כי שש הפעמים שבהן לא הנפיק תלושי שכר ייחשבו לעבירה אחת בלבד.
לבסוף, קבעה השופטת כי הנאשם ישלם קנס בסך כ-13,140 שקל, ויחתום על התחייבות בסך 87,600 שקל, לפיה יימנע מביצוע כל עבירה לפי חוק הגנת השכר במשך שלוש שנים.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד עוזי ערקובי.
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
