בעקבות פנייה של ההסתדרות קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב שהחברה פעלה באופן אסור כשניסתה לשדל עובדים שלא להתארגן וגרמה נזק ממשי לניסיון ההתארגנות הראשוני שלהם.
חברת “דין שיווק וקליה” עוסקת בשיווק פיצוחים, חמוצים ותבלינים, ורוב עובדיה פזורים בדוכני מזון בסניפי רשתות השיווק ברחבי הארץ.
במהלך מאי 2015 פנה עובד החברה, מוטי גולן, המועסק בסניף ‘אושר עד’ במגדל העמק, להסתדרות העובדים הכללית החדשה וטען שהחברה לא פועלת לפי ההוראות של ענף שיווק מוצרי המזון ואינה משלמת לעובדיה שעות נוספות כדין.
בעקבות הפניה, ובתיאום עם ההסתדרות, ביוני 2015 החל גולן להחתים את עובדי החברה על טופסי הצטרפות להסתדרות.
אלא שלקראת סוף החודש, קיבל גולן הזמנה לשימוע לפני פיטורים (שנדחה משום ששהה בחופשת מחלה). בסמוך, נשלחה לחברה הודעה מטעם ההסתדרות לפיה למעלה משליש מעובדיה הצטרפו לשורות ההסתדרות, שהפכה לארגון היציג של העובדים, ולכן ביקשה לנהל מו”מ לחתימה על הסכם קיבוצי.
בין החותמים על טפסי ההצטרפות היו שני עובדים ממוצא אפריקאי שאינם אזרחי ישראל והועסקו באמצעות חברת כוח אדם, שהחברה, באופן מפתיע, סיימה את העסקתם.
ההסתדרות, שחשדה שהחברה מנסה לסכל את ניסיון ההתארגנות הראשוני, הגישה ביולי 2015 לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בקשה לביטול הפסקת ההעסקה ולפסיקת פיצוי בהתאם לחוק ההסכמים הקיבוציים. לטענתה, החברה עוקבת אחרי העובדים המתארגנים ומפעילה עליהם לחצים שונים כדי שיבטלו את הצטרפותם או שיימנעו מלהצטרף להתארגנות. זאת בין היתר באמצעות עובד בכיר בחברה, דוד נבטיאן, שכיהן כמנהל אזור ירושלים.
נבטיאן הסביר שהוא פעל כעובד מן המניין ולא כמנהל, שכן כבר ממאי הוא הוריד הילוך בעבודה והפסיק את עבודתו כמנהל אזור. הוא טען שפעולותיו נעשו ביוזמתו, מכיוון שהוא מתנגד להתארגנות, ופעולתו לגיטימית.
החברה טענה שפיטורי העובדים הזרים נעשו על ידי חברת כוח האדם, ללא קשר להצטרפותם להסתדרות, וזימונו של גולן לשימוע לא הייתה קשורה לפעילותו בהסתדרות וממילא לבסוף הוא לא פוטר.
תנופת ההתארגנות
אב”ד השופטת אופירה דגן-טוכמכר קיבלה את התביעה.
השופטת סברה כי התנהלות החברה כלפי גולן לא הייתה תקינה, שכן חודשים לפני זימונו לשימוע, הוא זכה בטיול לברצלונה כפרס על הצטיינותו בעבודה. עם זאת, היא ציינה לזכות החברה את ביטול השימוע ואת השארת גולן בעבודתו.
בנוגע לעובדי חברת כוח האדם, קבעה השופטת כי לנוכח משך העסקתם בחברה, הם כבר נחשבים לעובדי החברה, ומכאן שהחברה הפריעה להתארגנות בכך שפיטרה אותם.
השופטת גם קבעה שפעילותו של נבטיאן הפרה את “איסור ההתערבות” הקבוע בחוק. לפי השופטת, נבטיאן הקדיש את כל זמנו לפניה לעובדים והחתמתם על מכתבי ביטול והצהרות כנגד ההתארגנות במטרה לעצור את תנופתה. השופטת דחתה את טענתו כי היה “עובד מהמניין” וציינה שבינו לבין העובדים היה פער כוחות גדול, ופנייתו לרבים מהם הייתה מלווה בהפעלת כוח וסמכות.
עם זאת, סברה השופטת דגן-טוכמכר, שיש להתחשב בכך שמדובר בחברה בינונית ולהימנע מענישה חמורה שעלולה להוביל בסוף לפגיעה בעובדיה. השופטת גם לקחה בחשבון שמדובר בהתארגנות ראשונית, ולכן ייתכן שבתחילתה נעשו טעויות תמות לב, מבלי שהחברה הייתה מודעת לגבולות המותר והאסור במסגרת ההתארגנות.
לפיכך פסקה השופטת כי החברה תשלם פיצוי לדוגמא של 100 אלף שקל על הפגיעה בהתארגנות מתוכם 55 אלף שקל להסתדרות העובדים, 35 אלף שקל לגולן ו-5,000 לכל אחד מעובדים הזרים.
כנהוג בהליכים קיבוציים, לא נפסקו הוצאות.
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
מאת: עו”ד לילך אהל-מסנר העוסקת בדיני עבודה
באדיבות: אתר המשפט הישראלי “פסקדין”
